מאחר
חולף במהירות
על פני שקדיה
כמו בכל שנה בעין כרם הטבע עורך מופיע זיקוקים בהילוך איטי. עצי השקד הרבים מתכסים לבן, שנושר לאדמה. רגע אחרי שהלבן הזה נעלם מהעצים ורגע לפני שהוא נעלם מהרצפה, הנה כמה שירי הייקו שפרחו אצלי בהשראת הגרסה הישראלית של פריחת הדובדבן.
השיר למעלה שם במרכז את הארעיות של הפריחה, את הבקשה שלה לעצור, להתעכב וליהנות מהיופי כל עוד הוא ישנו. בקריאה ראשונה השיר מציג חוויה של פספוס ושל החמצה – דרישות החיים לא מאפשרות את הפנאי שמבקשת השקדיה.
אך בקריאה שנייה אפשר לקרוא בהייקו גם את ההיפך. חלפתי על פני השקדיה רק לרגע, אבל ברגע הזה הייתי איתה, וזה היה מספיק יפה בשביל שיר. ברגע הקצר היה אולי פחות יופי אסתטי אבל היה בו יופי פואטי שלא היה בהרבה שקדיות אחרות שעליהן כן התעכבתי.
חניון תחתון
בא איתי לעבודה
פרח שקד
לא רק אני התעכבתי על השקדיות – ישנן גם שקדיות שהתעכבו עלי.
אישה צעירה
חולפת תחת שקדיה
פרחיה נושרים
ברגע הזה חוויתי משהו יפה ועצוב של היופי החולף של השקדיה וגם של האישה. אבל מישהי שקראה את השיר אמרה לי שהיא דווקא רואה בו מחזוריות נשית של קמילה ופריחה. זה חידד לי כמה כוח יש בתיאור הפשוט של הרגע שאין בו דעה, עמדה או רעיון. כשאני מפנה את עצמי מהשיר אני מאפשר לקוראים למזוג את עצמם לתוכו ולמצוא בו יופי שאני בעצמי לא רואה.
פרחי שקד
נופלים על המדרגות
שנוקו אתמול
היופי של הפגום, והלא מושלם נקרא ביפנית ואבי-סאבי.
אם אתם לא מכירים (וגם אם כן) – מוזמנים לראות סרטון קצר על ההיסטוריה של המושג וגם קצת על הקשר שלו לשירי הייקו.
