סירנה ברחוב
נהג האמבולנס
שותה קפה
—
כספומט בעיר
גבר מושך כסף
מעל הומלס ישן
—
מזראטי כתומה
מאחורי ההגה
בייבי פייס
—
מעלית זכוכית
אנשים שאיני מכיר
חולפים על פני
סירנה ברחוב
נהג האמבולנס
שותה קפה
—
כספומט בעיר
גבר מושך כסף
מעל הומלס ישן
—
מזראטי כתומה
מאחורי ההגה
בייבי פייס
—
מעלית זכוכית
אנשים שאיני מכיר
חולפים על פני
רמזור אדום
במעבר חצייה
אני וקבצן
איך אתם עם השיר הזה? אתם מרגישים את חוסר הנוחות, את הצורך שהרמזור יתחלף כבר וינתק את גורלכם מגורל הקבצן? או שהלב שלכם נפתח לכל קבצני העולם, כולל הקבצן הפנימי שבכם? (באופן אישי אני שניהם)
את השיר הנפלא אני לא כתבתי אלא רק דייקתי. במסגרת קמפיין ההדסטארט ל "פתאום כוכבים" הצעתי ליווי לכתיבה של הייקו ביום, ונטלי הייתה הראשונה שהשלמתי איתה שבוע כזה לא מזמן. אני מביא לכם כאן את השירים שהיא כתבה ואת הסיכום המאלף שלה של החוויה:
בשיעור חשבון
על צג מחשבון אפור
פרצוף מחייך
—
ריב על גן עדן
שלושה קוטעים זה את זה
עדן קוראת לי
—
ישיבת צוות
צחקנו רק כאשר
הגברים דיברו
—
שבת בבוקר
לראי באמבטיה
מסגרת לבנה
—
מה זה ת"ש
אין להם מושג
שאין לי מושג
—
מציע עזרה
בהורדת המסך
לקוי ראייה
"בחלוף שבוע של כתיבה הרגשתי שיש בפעולה הזו מקידוש החיים, מעין מזכרת שקיבלתי מכל יום, שירים שכתבתי מחומרי החיים שלי. בנוסף לכך, והודות להנחיה של נעם, גם הלכה וגברה בי המודעות לאופן שבו אני נוטה להתבונן על המציאות, וכן למה שאני נוטה לראות בה. ההכוונה הייתה לעתים תרגול בהסתכלות שונה מזו שאני רגילה בה, ולעיתים זיקוק של החוויה למהות שמשכה אותי לתאר דווקא את הרגע הזה בשיר. בפעמים אחרות, בימי סחף בהם נראה שלא היה שום רגע שבלט מעל כולם, הצורך לעצור רגע ולעלעל בסך רגעי היום הצליח לחשוף את היופי הפשוט שלא הייתי זוכרת להקדיש לו תשומת לב מודעת."
נטלי
השבוע אני מלווה שני אנשים נוספים ורואה כמה אני נהנה מהשירים ומהדיוק שלהם, וכמה משמח אותי לראות איך זה נוגע. זהו שירות שהייתי רוצה להציע לעוד אנשים (בתשלום הוגן כמובן) אז אם זה מלהיב אתכםן – אז כאן אפשר לקרוא עוד ולהצטרף לליווי אישי
חולה שקיבלה
ברכה ולא כימו
ת.נ.צ.ב.ה
—
על שלט חוצות
לבן על גבי שחור
מבצע מטורף
אם לא הייתם יודעים והייתם צרכים לנחש מה קורה ביום הזה, מה הייתם אומרים? ואם היו אומרים לכם שאנשים בכל העולם משתגעים, שקורים דברים מטורפים, מה הייתם מדמיינים? אני מדמיין אסון נוראי, טבח המוני, או אנשים קופצים מהגג.
כמות הפרסומות שראיתי, המיילים וההודעות שקיבלתי, שבהם חברת הצריכה מתחננת שאני אקנה דברים שאין לי צורך בהם במחירי רצפה הייתה מוגזמת לחלוטין. זה הזכיר רעיון של מרקס שמדינות קפיטליסטיות נכנסות פעם בכמה זמן לפסיכוזה ויוצאות למלחמה רק בשביל להשמיד עודפי תוצרת כך שיווצר מחסור שימשיך את הייצור.
תהיתי האם עכשיו כשמלחמות פחות באופנה, אז השוק נכנס לפסיכוזה, וזורק את עודפי הייצור על הצרכנים תוך שיווק אגרסיבי שמכניס אותם לפסיכוזה של קניות. יותר מהסבר מה שאני רוצה להגיד זה שיש לי תחושה שמשהו רע קורה ביום הזה. בעיני אם יש משהו מטורף במבצעים זה כמות הזמן והאנרגייה שאנחנו כתרבות מבזבזים בשביל לחסוך מאות, עשרות ולפעמים פשוט שקלים בודדים, סכומים שאין להם משמעות אמיתית בחיים של רובנו.
בדואר נכנס
עשרות מבצעי Black Friday
שלא נקראו
שלא תחשבו שאני בז לתרבות הצריכה. אני ממש מושקע בפרויקט של להמיר כסף באושר. אבל דווקא בשביל למקסים את האושר שאני מפיק מכסף אני לרוב מעדיף לקנות דברים במחיר מלא*. למה? משתי סיבות.
הראשונה היא שככה אני מבהיר לעצמי שאני לא קונה דברים חסרי משמעות, או מתפשר על מה שחשוב לי, משיקולים חיצוניים של "הזדמנות". אני קונה שמצאתי משהו שאני משמעותי שאני רוצה. השנייה היא שככה אני תומך, ומוכיר תודה לאנשים ולחברות שמייצרים ומאפשרים את הקיום בשוק של הדברים המשמעותיים שאני רוצה. ואם זה לא משמעותי אז אני לא רוצה את זה לא במבצע ולא בחינם. (נכון, זה קצת פשטני ובין השחור לבן הזה יש הרבה אפור וחוסר וודאות אבל כעקרון מנחה זה משרת אותי היטב).
אם חשוב לכם לדייק את העקרון של לקנות במחיר מלא…
יש הרבה דברים שאני יודע שתהיה להם משמעות בחיים שלי אבל המחיר שלהם נראה לי מופרך ביחס לתועלת שלהם (לדוגמה -happy socks, או מכונית חדשה). הם נכנסים או לרשימת המתנות שבהזדמנות המתאימה אני מפרגן לעצמי / מבקש (תודה אבא ואמא על הגרביים!), או לרשימת הדברים שאני מסתדר נפלא בלעדיהם (תודה לטויוטה 2003 שנוסעת נהדר מנקודה A לנקודה B).
מחפש צ'ק
במטה הרפורמי
גבר חרדי
מול פקידה בבנק
חותם עשרים פעמים
בלי לקרוא מילה
—
את הקדושה שנקראת כסף מייצרים כוהני דת המשתמשים בשפת קודש משפטית שקרובה לעברית מדוברת כמו עברית תנ"כית או ארמית
Powered by WordPress & Theme by Anders Norén