תגית: כיפת ברזל

קנו לי טבעול

אבא יחבק
הבטחה בטלפון
מפי המ"פ

(המ"פ שלי (וגם הס' שלה!) היא אישה – שמעתי אותה מדברת עם הילד שלה…)

—

קנו לי טבעול
לעל האש פלוגתי
אכלתי פרגית

אזעקת אמת

תרגיל מילואים
לא מתחיל כי אין אישור
אזעקת אמת

צפירת אזעקה
קולות נפץ רחוקים
מבזק על פצועים

פנים ברצפה
ואז אוכלים קרטיבים
בצבע אדום

—

תרגול פתיחה של וריד

חבר נותן יד
לתרגול פתיחה של וריד
דם על המדים


נפגעת דֵמֵה
שוכבת וצוחקת
בשקית גופות


שכפץ וקסדה
באמבולנס ממוגן
דיבורים ציניים

—

שבועיים אחרי המידברן שוב ירדתי לדרום להפקה גדולה של יומיים וחצי, שוב עם תחפושת, שוב בשביל לפגוש ממד של החיים שלי שתמיד שם אבל לא מאוד נוכח ביום יום – הסכסוך.

כמי שכותב שיר הייקו אחד כל יום אני מאוד רגיש לאמת הגדולה שמאחורי הדברים הקטנים ולכן מספיקים לי ההדמיה של תרגול חובשים בשביל להיות מודע עד כאב לפצועים והמתים העתידיים במעגל האלימות בו אנחנו חיים ולחוסר האונים של הפוליטיקה הישאלית.

אבל הפעם המציאות זימנה לי יותר מזה כשהתרגיל הגדול והמושקע שבשבילו הגעתי פשוט לא התחיל בגלל ירי פצמ"רים מעזה לשטח שבו הוא היה אמור להתקיים. הנפילות הגיעו מספיק קרוב לאזור שבו חיכינו, בחוסר מעש צבאי להפליא, בשביל להפעיל אזעקת צבע אדום.

בסוף ירדנו לבסיס האם שלנו (ממש קרוב לאיפה שהיה המידברן) וקיימנו שם אימון קטן הרבה יותר.

והלקח מכל זה

צבא הוא מציאות פוגענית שנועדה להגן עלינו מפני מציאות פוגענית יותר