fbpx

תגית: ילדים Page 2 of 4

תוך כדי ריצה

תוך כדי ריצה
מרפה את האחיזה
באופני בני

רק בשביל השיר הזה היה שווה ששחר לא ירכב על אופניים כל כך הרבה זמן.

למד מהר
לרכב על אופניים
פעם שנייה

הראשון בספטמבר

30 באוגוסט
החבר של שחר
הולך לסבתא

רק פס אחד
נראה שהילד שלי
לא בהריון

שבע בבוקר
הראשון בספטמבר
שעון מעורר

משורר מתרגש

משורר מתרגש // לא מוצא הייקו // בספרו החדש

בסוף ערב ההשקה של "פתאום כוכבים" הזמנו (אני ואילנה, שעיצבה את הספר מדהים, וגם הנחתה את הערב בצורה נפלאה) את הקהל לכתוב שירי הייקו משלהם בהשראת המפגש. – יצאו המון פנינים ואני מצרף כמה מהן – ולמקרה שראיתם את זה כבר בפייסבוק או בוואטסאפ – אז כאן אני גם אוסיף כמה שירים שלי מהערב.

חיתול מלא // החלפה דחופה // חיוך מקיר לקיר
לב סגור // האיש שאיתי // נכנס בדלת
תאריך יום הולדת // מופיע על הצג // לא מחייגת


הטייק שלי

חברים שלי
ממלאים את הקפה
מתי זה קרה

עושים לה כבוד
הצרימה במיקרופון
בערב הייקו

(כשזה קרה הבטחתי על זה שיר – אז שלא תגידו שאני לא מקיים הבטחות)

פרידה חפוזה
אנשים שרציתי
לדרוש בשלום

משחרר מתח
שלוק ראשון מהיין
בסוף הערב

ואם לא ראיתם – אז ככה זה נראה בערך:
תודה לכל מי שהגיעו. שימחתם וריגשתם אותי מאוד.

ספרי הלימוד

זרוקים על הרצפה
כל ספרי הלימוד של 
שנה הבאה

בדרך להופעה

לילה של קיץ
בדרך להופעה
בטן הריונית

לילה של קיץ הוא, לרוב, זמן של הקלה מהחום. הזמן שבו יוצאים לבלות.
השיר, כדרכם של שירי הייקו, לא מתמקד בשיא, בבילוי, אלא בזמן ה"מת" שבדרך – בדרך להופעה.
עד כאן השיר ברור. אבל המשפט האחרון יוצר הקשר שבו המילים "בדרך להופעה" יכולות להתפרש בדרכים נוספות.

הראשונה, והיא זו שגרמה לי לכתוב את השיר, היא שההריון עצמו, הוא דרך להופעה – הופעה של ילד בעולם. ההופעה הזו תשנה את כל לילות הקיץ של האישה בעלת הבטן. כנראה הם כבר כבר לא יהיו זמן של הקלה ובילוי, לפחות לא כך. כשראיתי את האישה עם הבטן הגדולה תהיתי האם זו ההופעה האחרונה שהיא הולכת לראות בזמן הקרוב.

אבל אז גם אני וגם נטע קיבלנו המון הודעות ששואלות אם מגיע לנו מזל טוב. באחת מהן, חברה פקחה את עיני, שבאופן שבו כתבתי את השיר הבטן עצמה היא זו שבדרך להופיע – כלומר ההריון ידוע לנו אבל עוד לא לשאר האנשים. זו קריאה מקסימה שלא חשבתי עליה, והסיבה היא שהיא לגמרי נכונה, פשוט לא בחיים שלי.

אז השיר הזה הוא שיר לכל האנשים שבדרך, שבדרך להופעה, שבדרך להופעה שתשנה את חייהם, שהולכים בדרך הזו צעד אחד כל פעם – וכל צעד הוא שיא.

נתוני היום – רגעי קורונה 4

נתוני היום
מספר בדיקות קורונה
הילד שלי

איך מגשרים בין הסטטיסטיקה למציאות, בין המספרים לחוויה, בין ההבנה לאהבה?

בשיחת זום
המנהלת מודיעה
כולם בבידוד

אם אתם מהאנשים ששומעים חדשות אולי שמעתם שסגרו את בית הספר הניסויי בקרית יובל בירושלים בעקבות מורה שהתגלתה, לגמרי במקרה, כחולה מאומתת (ללא כל תסמינים). בבית הספר הניסויי יש גם גנים ואל אחד מהם שחר הולך בימים כתיקונם.

אז היום במקום ללכת לגן הוא נסע עם אבא שלו לעשות בדיקת קורונה.

סרבל לבן
ופנים מכוסות
יד עם מטוש

מסיכת פה
ומגן פנים שקוף
עיניים טובות

ומשם חזר מיד הביתה למציאות של שבוע בבידוד.

ילד מסתכל
על הבריכה של השכנים
דרך סורגים

בבידוד בית
משפחה רוקדת
על המרפסת

קול המנכ"ל

קול המנכ"ל
מהדהד מכל החדרים
במסדרון הריק

דמיינו את הכרזת העצמאות, דמיינו את הנחיתה על הירח, דמיינו את הרחובות הריקים ואת כל האנשים בבתים שלהם צמודים לרדיו ולטלוויזיה. אז ככה, רק בקטן (מכל הבחינות) נראתה פגישת הזום בה הודיע המנכ"ל על הצעדים בעקבות משבר הקורונה.

אבל הכוח של שידור אירועים דרמטיים הוא היכולת לחבר אומה שלמה, עולם שלם, של אנשים שלא יכולים להיות ביחד בחלל אחד. ודווקא כאן המסדרון, הציר המחבר בין כל המשרדים, מודגש בריקות שלו ומצביע על כך שהסיטואציה יוצרת פירוד במקום חיבור. כולם שומעים ביחד, אבל לבד. 

וכזו היא הקורונה, היא מחברת את כל העולם באותו הזמן שהיא מפרידה אותו.

והנה נראה שאנחנו מתחילים להתאושש ממנה, וחוזרים לשגרה בצעדים לא סדורים. וגם כאן בתחושה של חיבור מנותק שכזה.

בכניסה לגן
הגננת נותנת כיף
עם המרפק

ובתוך כל זה

מעבר לאורן
מעבר לעננים
השמש

ליד בית הכנסת

ליד בית הכנסת
ילד מושך בענף 
גשם של תותים

נזהר לא לדרוך

נזהר לא לדרוך
על הלגו בחושך
פיית השיניים

שירי השיניים הנופלות של שחר הם ללא ספק הטובים של השבוע – והשיר הזה מעפיל על כולם.
כמו שברור לכם השיר מתבסס על נתק ואי התאמה בין השורה האחרונה לראשונה. הידע שלנו כמבוגרים על "האמת" לגבי פיית השיניים עוזר לנו לגשר על הפער הזה – (עם חיוך אני מניח).

אבל אם ניתן לעצמנו לשהות רגע בפער הזה (בחושך בין חתיכות הלגו) נוכל אולי למצוא בו את הקיום הקסום ועם זאת הממשי של הפיה בעולם של הילדים, וגם משהו מהאהבה של אבא שמביט בשדון הקטן והקסום שישן לו שנת ישרים חסרת שן.

(אה… וגם הלגו הפזור על הרצפה –(חתיכות קטנות שמהם מרכיבים יצירות נפלאות) מתכתב נהדר עם החתיכה של הגוף שנפלה והונחה בקפידה תחת הכרית.)

בוקר יום ראשון

בוקר יום ראשון
אבא אמא וילד
שלושה מסכים

Page 2 of 4

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén