בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר
עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.
מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.
השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.
והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.
חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי