תגית: תפילה

בערב החג
מחזור ראש השנה
כבד בידי

כבר בערך חודש וחצי שכל מה שאני עושה זה לתכנן ולעצב ולהריץ קמפיין ברשת לחגי תשרי של התנועה הרפורמית, אבל בכל זאת ראש השנה שלי תפס אותי קצת לא מוכן.

היו זמנים שנטע ואני התכוננו יחד לחגים, קראנו ולמדנו וכתבנו את התובנות שלנו בבלוג צנוע. אבל החיים זורמים וכרגע אני קצת רחוק מאוהלה של תורה ויותר קרוב לעולמות רוחניים עדינים, פשוטים ויום יומיים בני 17 הברות.

אז למרות שאני מבין מאוד את הכוח והיופי של המסורת היהודית ורוחש לה כבוד עצום, ולמרות שחגגנו את החג במרחב מאוד מיוחד שמאפשר חווית תפילה עמוקה כמו שלא מצאתי בשום מקום אחר, השנה בראש השנה ליוותה אותי השאלה המאוד ישראלית – איפה אני ממקם את עצמי ביחס ליהדות?

בואך יום כיפור

לובש בכיפור
מכנסיים עם כתמים
מראש השנה

ערב יום כיפור השאלה הזו עוד עומדת תלויה באוויר ואני לוקח אותה איתי עם קצת חשש לחוויה אינטנסיבית של צום ותפילה, בחג השני הכי אהוב עלי בשנה.

למה חשש? כי בשנה שעברה עברתי תהליך קשה של התפקחות ביחס לאהבה הזו. השיר למעלה הוא הפתיחה של הקטע המלא (והמרגש אם יורשה לי לומר) שכתבתי עליו – שאותו ניתן לקרוא כאן.

סגירת קצוות

אני לא רוצה להעמיס,  אבל זרקתי פה כל מיני דברים שאולי מסקרנים חלק מכם…

אז אם מסקרן אתכם מהו אותו מקום מיוחד שבו אנחנו עושים את החגים – זהו הכפר האקלוגי של להקת המחול ורטיגו – על מה שקורה בו כתבתי בראש השנה לפני שנה.

ואם מעניין אתכם להבין איך חילונים חופרים ועמוקים כמו נטע ונעם מתחברים ליהדות, אז "בינות הזמנים"הבלוג שכתבנו עדיין באוויר ויש בו לא מעט רעיונות ותובנות די מעניינים (שוב אם יורשה לי לומר) כמו למשל פרשנות לכל אחת מהמילים של הווידוי – אשמנו בגדנו גזלנו…

שנה טובה וחתימה טובה

יום הכיפורים
מכנסיים עם כתמים
מראש השנה

יום הכיפורים הוא החג האהוב עלי בשנה אחרי פורים (וגם במקורות מופיע שיום הכיפורים הוא רק כ-פורים). כבר כמה שנים טובות שאני מבלה את החג בתפילה אינטנסיבית ומסיים אותו עם תובנות עמוקות על העולם ועל עצמי. והשנה לא הייתה יוצאת דופן – אבל התובנות באו לי מכיוון ובעיתוי בלתי צפויים.

הנה מה שעבר עלי ביום המיוחד הזה בכמה שירים – עם ביאורים:

תפילת כל נדרי
השנה אני מתיר
להרגיש פגיעות

באופן שלפעמים גם אותי מפתיע בשנים האחרונות בתפילת כל נדרי ברור לי מה הנדר שאני רוצה להתיר. לפני שנתיים זה היה הנדר הפנימי שאסור לי לבכות… ואז כל היום בכיתי בתפילות והבנתי כמה גאוני זה טלית, שיוצרת מרחב שאפשר להתכנס בו בתוך התפילה בציבור…, לפני שנה זה היה הנדר שאסור לי לכעוס וצעקתי בכעס גדול (בתוך הטלית החדשה שלי). השנה הבנתי שאני רוצה להפסיק עם תחושת המתבונן החיצוני והבטוח ולהסכים להרגיש אנושי ופגיע. 

נכנס למיטה
אחרי אחת בלילה
שחרית עם הנץ

—

זמן למנוחה
בין מוסף לנעילה
לא רוצה לנוח

—

מעביר שיעור
על חווית הרעב
תפילה של גוף

יום כיפור הוא היום בשנה שבו יהודים מתנסים בלהיות סגפנים …. וזו תנועה של הנפש שאני, שיש בי לפחות שליש נזיר בודהיסטי, יודע לעשות היטב – להמיר את הדחף הבסיסי של הגוף לחזור לאיזון מבעיה לכמיהה, לתפילה. השנה אפילו העברתי על זה שיעור!

כך שלמרות שאני קם עם הנץ החמה (למי לא הבין את זה מהשיר) ומתפלל רוב היום אני מסיים אותו בתחושה של התעלות רוחנית, מלא כוחות ואנרגיה…. לא רוצה לאכול וגם לא לשתות – רק לרקוד עוד חמש שעות. 

מעגל רוקדים
בסוף תפילת נעילה
יושב בטלית

שומע תקיעה גדולה
עם תחושה קשה של חטא

אבל השנה בתפילת נעילה הרגשתי שמשהו לא מתיישב לי…. עלה בי כעס ולא הבנתי על מה, וזעקתי אותו וזה היה טוב, ובכל זאת משהו היה שם חסר… ועם סיום התפילה הרגשתי ממש מרוקן ובדיכאון. במעגל הריקודים של סיום התפילה, שכל שנה אני קופץ בו באקסטזה ולא רוצה שהוא יגמר – ישבתי בצד, התעטפתי בטלית וניסתי להבין מה קורה – מאני אני מפספס?

ופתאום זה הכה בי…. אני כועס על עצמי! כמובן שצמתי והייתי בתפילה כל היום, אבל בנוסף לזה הלכתי לישון מאוחר והכרחתי את עצמי לקום מוקדם ולא נחתי גם כשיכולתי. בשם האידיאל של עבודת הסגפנות הייתי קשה עם עצמי יותר משהייתי צריך. למרות הנדר שהתרתי, לא נתתי לעצמי שום מקום לחולשה, לאנושיות ולפגיעות. פספסתי את עצמי, החטאתי את הגבולות שלי בניסיון לגעת ברוח ובקדושה – חטאתי כלפי עצמי.

אז כשכולם שברו את הצום אני עוד ישבתי דקות ארוכות, התוודיתי וביקשתי

סליחה