fbpx

תגית: קורונה

מסדרון שומם / רגעי קורונה 2

התקופה הזו מזמנת אין ספור רגעים קטעים שמקפלים בתוכם את הדרמה הענקית של העולם. במהלך השבוע אני מלקט אותם עם תמונות ומעלה לאינסטגרם. הנה מיטב הרגעים של השבוע, נקיים מפרשנות.

שמונה בבוקר
פותר תרגילים בחשבון
ילד בפיג'מה

נוסע למשרד
איפה שתמיד הפקק
רגל על הגז

שלט חוצות 
עוד פרסומת לאירוע
שכבר לא יקרה

עשר בבוקר
בחניון של המשרד
מכונית אחת

מסדרון שומם
עדיין על התקרה
קישוטי פורים

בוקר של אביב
זקן בודד ברחוב
מריח פרח

עולה מעבר
לגדר החיה
צחוק ילדים

בבית הקפה
יושבים על הכיסאות
עוד כיסאות

תחת השמים
במרחק של שני מטרים
תפילת ערבית

פרחים בשדה
עננים חולפים מעל
הדסה עין כרם

באדום ליד איטליה

טבלת נתונים
באדום ליד איטליה
שש מאות חמישים ואחת

השיר הזה הוא דרמטי מאוד אבל באופן מאוד לא דרמטי. העומק שלו מתחבא דווקא בעובדה שהוא מפר באופן בוטה שניים מהכללים החשובים של ההייקו.

קודם כל הוא לא עומד בפני עצמו. רק בתוך ההקשר של התקופה אפשר להבין שהנתונים המדוברים הם נתוני קורונה, ורק מי שעוקב אחרי הנתונים מבין ששש מאות חמישים ואחת באדום הוא מספר המתים ביום אחד. היום.

השיר מצביע על זה שההקשר של התקופה הוא כל כך דרמטי שהוא נותן משמעות עמוקה להרבה מאוד פרטים קטנים ויום יומיים כמו שיעול, חנות סגורה וילדים בסלון.

דבר שני, שאולי בלט לחלק מכם, הוא החריגה, המאוד חריגה, ממבנה ההברות המסורתי של ההייקו – 5 / 7 / 5. בהתחלה כשכתבתי את השיר עיגלתי את המספר לשש מאות חמישים, בשביל להישאר קרוב יותר למבנה. אבל אז חשבתי על כך שמאחורי ה "ואחת" עומדים חיים של בן אדם אמיתי שהסתיימו היום, עומדת משפחה באבל, עומד צוות רפואי מותש פיזית ורגשית.

השורה האחרונה נמתחת הרבה מעבר לגבולות הז'אנר, כמו שאנחנו וכל העולם יוצאים וחורגים מהתבניות של החיים שלנו. ומה שנכון לנו נכון עוד יותר לאיטלקים, ועוד הרבה יותר לכל מי שיש לו קשר ישיר לכל אחד ואחד מהשש מאות חמישים ואחת מתים האלו.

וכאמור זה רק מהיום.
(אגב – אם תהיתם איפה עוקבים אחרי הנתונים – אז כאן)

סלון קטן / רגעי קורונה

ברק השמים
על רחבה שוממה
אולם אירועים

חוזר הביתה
עם עגלת שוק מלאה
רחובות ריקים

נעלי בית
נינוח על הספה
שיחת עבודה

בסלון קטן
ליד שולחן האוכל
כיסא משרדי

וואטסאפ של הגן
הזמנה ליום הולדת
קישור ל ZOOM

בשיחת ה ZOOM
הגננת מדברת
ילדים על mute

רצפת החדר
מכוסה צעצועים
סוף יום עבודה

שבת בעין כרם
כל המסעדות סגורות
רקפות פורחות

הייקו ביום – פעם ביום

למעט אחד אחד את כל השירים האלו העליתי כסטורי לאינטגרם בליווי תמונה מתאימה. אז אם אתם זורמים באינטסה אתם מוזמנים להיכנס ולראות – את ההייליטס. אבל אם אתם לא…

אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצה בוואטספ שב אני אשתף את השירים עם התמונות – בתקווה שזה יהיה הייקו ביום.  נראה לי שהתקופה הזו דורשת השראה במנות תכופות יותר.

אם זה מתאים לכם – מוזמנים להצטרף כאן >>
(זו רשימת תפוצה – אז אין בה חפירות – רק השירים, לכל היותר אחד ביום).

משחקים פנדמיק

שישי בערב
משחקים פנדמיק
לבד בבית

פנדמיק. המילה הזו כנראה פרצה לחייכם בסערה בימים האחרונים, אבל בבית שלנו היא נשמעת כבר הרבה מאוד זמן, ובהקשר מאוד כיפי. עבורנו פנדמיק הוא משחק לוח קואופרטיבי, שבו כל השחקנים יחד צריכים למצוא תרופות ל 4 מגיפות שמאיימות על האנושות. זה משחק חכם ומגניב*.

אבל לשחק אותו לבד בזמן הכי חברותי בשבוע, כי מגיפה אמיתית משתוללת בחוץ ושולחת את כולנו להסתגר בבתים, זה איך לומר… הייקו. זה קצת גרם לי להרגיש פיון קטן על לוח גדול שבו השחקנים לומדים את הכללים תוך כדי תנועה. 

אז אני מקווה שזה לא אומר שום דבר, אבל ביום שישי שיחקנו את המשחק בדרגת הקושי הכי גבוהה שלו, ושוב, על חודו של תור אחד, הפסדנו. בקיצור אם אתם בבית עם עוד לפחות אדם אחד, אז פאנדמיק זו דרך מעולה להתמודד עם הבידוד. יש גרסה בעבריתבאנגלית ויש גם אונליין (שלא ניסיתי אף פעם).

כוכבית*

מה שמגניב באמת זה שלמשחק הזה יש גרסת LEGACY שהיא אחד המשחקים הכי טובים ומהנים ששיחקתי בחיים, ועליה כבר כתבתי (שיר שאני מאוד אוהב) בעבר. מה זה גרסת LEGACY? השיר וההסבר כאן.

פסח ביפן

פסח ביפן
שם הקבוצה שונה ל
פסח בבידוד

היום, ב מרץ 2020, ברור לנו שפסח ביפן זו לא מציאות אלא תכנון עתידי והמילה בידוד מתקשרת לנו ישר לקורונה. שינוי שם הקבוצה השם מבטא (בבדיחות) את ההשלמה עם העבודה שהנסיעה המתוכננת לא תצא לפועל.

שיר הייקו נכתב בתוך הקשר אבל עומד בפני עצמו מחוצה לו, נתון לפרשנות של קוראים הממקמים אותו בתוך הקשרים אחרים לחלוטין. לכן אחת הדרכים שבהן אני בוחן את השירים שלי היא לקרוא אותם מחוץ להקשר שבו כתבתי אותם. לפעמים אני מוצא שזה מאיר את ההקשר באור חדש.

פסח ביפן יכול להיות תיאור של מציאות, וכך גם פסח בבידוד. מה טבע הקבוצה? למה שונה השם? אנחנו לא יודעים, אבל זה נשמע עצוב.

וככה זו התקופה הזו . אנחנו לא יודעים, וזה עצוב. אם הייתה דרך לדעת מי נדבק בקורונה ורק הוא היה יושב בבידוד, כנראה שהיינו לוקחים את הסיכון וטסים ליפן. אבל בגלל שהווירוס הוא איום בלתי נראה ובלתי נודע, אם ניסע ליפן נידרש לשבועיים של בידוד, דבר שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אחרי שבועיים של חופשה.

פסח בבידוד זו בדיחה. נקווה שהיא תישאר כזו. אבל זה עצוב גם כי יש אנשים שעבורם זו לא בדיחה, וגם כי תכלס כבר ממש התכוננו והתרגשנו לקראת הנסיעה הזו.

זו כמובן רק טיפה אחת קטנה בים דמעות הצער והאכזבה שהקורונה משאירה אחריה. עוד אחת ענקית שאני מזיל היא על הביטול של המסיבה הכי שווה בכל הארץ בכל השנה – פורים בנחלאות.

מוצא את אפי
בהמון המחופש
מחפש אותך

 זה רק שיר אחד ממה שכתבתי על המסיבה הזו שנה שעברה – מוזמנים לקרוא את השאר כאן

Page 2 of 2

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén