fbpx

תגית: קורונה Page 1 of 2

מרגיש יותר טוב – קורות הגל החמישי

מרגיש יותר טוב
יוצא החוצה
לזרוק את הפח

המחלה מופיעה בשיר הזה באופן מרומז מאוד – במילה 'יותר' שמצביעה על שפל שקדם לרגע של השיר. השיר מאתר את חזרה לעולם ולחיים, והשורה האחרונה מביאה לנו משהו מהטעם של החזרה הזו. הפח הצטבר בזמן שלא היה מי שיוצא אותו, הוא כמו סימפטום של המחלה ברמת הבית ואולי הוא גם מכיל את הנזלת והשאריות של המחלה. ההוצאה שלו היא סממן של הבריאות, של חזרה לשגרה – ההוצאה של המיותר מהמערכת. 
אבל באותו הזמן הפח גם הדבר המגעיל, הלא כיף, שעושים מבוגרים (גברים?) אחראיים. במובן הזה השיר מביא גם נימה עדינה של געגוע למחלה, או לפחות ללגיטימציה שהיא מביאה –  להרפיה מאחריות, לשמיטה ולמנוחה.

הגל החמישי היה עבורי הקשה מכל הגלים עד עכשיו והוא עבר על משפחת גבע בטור. בעצם רק השבוע יצאתי משלושה שבועות של בידוד ברמות משתנות – שהביא איתו שלל שירים.

הבידוד התחיל מרצון בשבוע של עבודה מהבית מטעמי זהירות והמשיך כששחר הצטרף אלי בגלל חשיפה בבית הספר. נטע לא רצתה להשאיר אותנו לבד והביאה את הנגיף בתוספת תסמינים מהעבודה. עוד לפני שהיא יצאה חיובית בבדיקות בודדנו את עצמנו ממנה, עד כמה שיכולנו.

חום נמוך
תוצאה שלילית
דלת סגורה

שנייה פער
הקול מעבר לדלת
ובטלפון

אז היינו בבידוד אבל לא הרגשנו לבד. עוד דבר להתגעגע אליו במחלה הוא כל התמיכה ואהבה שקיבלנו (תודה לכל החמודים שפינקו אותנו!)

כל השבוע
אוכלים מקופסאות
אוכל של חברים

לילה קר
חברים שרים לך
על המרפסת

וזה ממש תומך ועוזר, אבל עדיין זה לא פשוט להיות לבד בבית עם אישה חולה וילד בבידוד – מזל שאנחנו גרים בעין כרם.

יוצא לנשום
פורחת בעמק
שקדיה ראשונה

כאב גרון קל
עכשיו גם לי אסור
לצאת מהבית

אחרי שנטע החלימה אני פיתחתי שני פסים ומעט חולשה והיא נשארה איתי בבית. אבל אחרי יום וחצי שוב הרגשתי מצויין וכבר לא היה ברור לנו אם זה בסדר ששחר ילך לבית הספר או שהיא תלך לעבודה – ובסוף פשוט נשארנו כולנו בבית.

הנחיות בידוד
לא ממש מבין אותן
הנגיף

יום שטוף שמש
עובדים מול המחשבים
בפיג'מות

אז אחרי שעברו עשרה ימים מהחיסון השני שחר קיבל סוף סוף תו ירוק ועשינו לו בדיקה והוא יצא שלילי ולא היו לו שום תסמינים. אז חשבנו שהוא פשוט לא נדבק והוא חזר לבית הספר ליום אחד. ואז

אומיקרון
הסימפטום היחיד
שני פסים

ילד חיובי
מבלה את היום עם
חבר חיובי

התרומה שלי

סינמה סיטי
ליד המקדונלדס
מתחם חיסונים

התרומה שלי
למאבק בקורונה
יום במיטה

בלייד ראנר
הראשון והשני
חיסון שלישי

(כבר שנים שלא התרגשתי לקראת היציאה של סרט קולנוע, אבל לקראת היציאה הקרבה של חולית אני מתרגש כל כך שאפילו רציתי לראות את הסרט הקודם של הבמאי דני וילנב)

הראשון בספטמבר

30 באוגוסט
החבר של שחר
הולך לסבתא

רק פס אחד
נראה שהילד שלי
לא בהריון

שבע בבוקר
הראשון בספטמבר
שעון מעורר

נתוני היום – רגעי קורונה 4

נתוני היום
מספר בדיקות קורונה
הילד שלי

איך מגשרים בין הסטטיסטיקה למציאות, בין המספרים לחוויה, בין ההבנה לאהבה?

בשיחת זום
המנהלת מודיעה
כולם בבידוד

אם אתם מהאנשים ששומעים חדשות אולי שמעתם שסגרו את בית הספר הניסויי בקרית יובל בירושלים בעקבות מורה שהתגלתה, לגמרי במקרה, כחולה מאומתת (ללא כל תסמינים). בבית הספר הניסויי יש גם גנים ואל אחד מהם שחר הולך בימים כתיקונם.

אז היום במקום ללכת לגן הוא נסע עם אבא שלו לעשות בדיקת קורונה.

סרבל לבן
ופנים מכוסות
יד עם מטוש

מסיכת פה
ומגן פנים שקוף
עיניים טובות

ומשם חזר מיד הביתה למציאות של שבוע בבידוד.

ילד מסתכל
על הבריכה של השכנים
דרך סורגים

בבידוד בית
משפחה רוקדת
על המרפסת

סוף יום עבודה

סוף יום עבודה
מחשב נייד על הספה
סוללה חלשה

קול המנכ"ל

קול המנכ"ל
מהדהד מכל החדרים
במסדרון הריק

דמיינו את הכרזת העצמאות, דמיינו את הנחיתה על הירח, דמיינו את הרחובות הריקים ואת כל האנשים בבתים שלהם צמודים לרדיו ולטלוויזיה. אז ככה, רק בקטן (מכל הבחינות) נראתה פגישת הזום בה הודיע המנכ"ל על הצעדים בעקבות משבר הקורונה.

אבל הכוח של שידור אירועים דרמטיים הוא היכולת לחבר אומה שלמה, עולם שלם, של אנשים שלא יכולים להיות ביחד בחלל אחד. ודווקא כאן המסדרון, הציר המחבר בין כל המשרדים, מודגש בריקות שלו ומצביע על כך שהסיטואציה יוצרת פירוד במקום חיבור. כולם שומעים ביחד, אבל לבד. 

וכזו היא הקורונה, היא מחברת את כל העולם באותו הזמן שהיא מפרידה אותו.

והנה נראה שאנחנו מתחילים להתאושש ממנה, וחוזרים לשגרה בצעדים לא סדורים. וגם כאן בתחושה של חיבור מנותק שכזה.

בכניסה לגן
הגננת נותנת כיף
עם המרפק

ובתוך כל זה

מעבר לאורן
מעבר לעננים
השמש

אוזי הבר

אווזי הבר
שוב בדרכם הביתה
החיבוק שלך

השיר הזה לא מובן. אבל הוא יהיה קצת יותר מובן עוד מעט. קריאה של השירים שלי מהשבועיים האחרונים שבהם אני כמעט רק בבית הראתה לי כמה הבידוד הזה גרם לשירה שלי להתכנס, להפוך למאוד אישית ופרטית.

אז השבוע במקום להתנגד לזה אני רוצה לחלוק איתכם משהו מהעולם הפרטי שלי, וזה את אחד השירים המרגשים ביותר שאני מכיר. השבוע יצא לי לחלוק אותו עם נטע ברגע שחוותי קושי גדול. תקראו את השיר, ואז שוב את ההייקו.

Wild Geese | Mary Oliver

You do not have to be good.You do not have to walk on your knees
for a hundred miles through the desert repenting.
You only have to let the soft animal of your body
love what it loves.
Tell me about despair, yours, and I will tell you mine.
Meanwhile the world goes on.
Meanwhile the sun and the clear pebbles of the rain
are moving across the landscapes,
over the prairies and the deep trees,
the mountains and the rivers.
Meanwhile the wild geese, high in the clean blue air,
are heading home again.
Whoever you are, no matter how lonely,
the world offers itself to your imagination,
calls to you like the wild geese, harsh and exciting –
over and over announcing your place
in the family of things.

אווזי הבר
שוב בדרכם הביתה
החיבוק שלך

בוקר יום ראשון

בוקר יום ראשון
אבא אמא וילד
שלושה מסכים

יציאת מצריים

הרמת כוסית
לחיים מול המסך
בירה קורונה

עושים סדר

מחזיק בידי
ספר מגיל שש עשרה
פעם בשנה

ציור של שחר
עולה ל google photos
ונזרק לפח

ליל הסדר

הורי במסך
אני מספר לבני
עשר המכות

אחד מי יודע
שרים יחד ב zoom
מיקרופון על mute

מוכר במסכה – רגעי קורונה 3

קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב

הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.

בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף

נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע

הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*

לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים


עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**

זה הרגע שלכם

משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו

(תודה יוני!)

פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית

(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)

*כוכביות

*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן

**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.

Page 1 of 2

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén