תגית: ציפורים

אגם כחול
אנפה ממריאה
צהרי סתיו

השיר הזה מתכתב עם אחד משירי ההייקו המפורסמים בעולם מאת באשו, שהוא מהאבות המייסדים של ההייקו כשירה עצמאית.

ענף יבש
עורב נוחת לאיטו
ערביים של סתיו

השיר של באשו כולו נאסף אל הסוף, אל החושך- הענף יבש, העורב השחור יורד לאט, ומפסיק את תנועתו, החושך של הלילה הולך וקרב וכך גם הכפור של החורף היפני. השיר הזה הוא ביטוי נפלא לתפיסה היפנית של אוורה (AWARE) – היכולת להיות עם העצבות העמוקה של הקיום שבו הכל ארעי, להרגיש אמפתיה לכל הדברים ולמצוא את יופי גם בקמל. 

הכיוון של השיר שלי הוא הפוך. הוא אמנם הוא שיר סתיו, אבל סתיו ישראלי שמחזיר לטבע את החיות אחרי הקיץ היבש. במקום העורב השחור הנוחת, האנפה הלבנה ממריאה, והיא עושה זאת בצהריים ולא בערב, לא מהענף המת, אלא מתוך מים חיים. השיר משאיר אותנו עם המרחב הכחול של האגם ועם המסע של האנפה.

זהו רגע של חיות והניסוח שלו בתבנית השיר של באשו לא נועדה לפגום בו אלא להעצים אותו. החיים שלנו מלאים רגעים של אנפה ממריאה ורגעים של עורב נוחת. הלוואי ונדע להיות באופן מלא באלו ובאלו.