טבלת נתונים
באדום ליד איטליה
שש מאות חמישים ואחת
השיר הזה הוא דרמטי מאוד אבל באופן מאוד לא דרמטי. העומק שלו מתחבא דווקא בעובדה שהוא מפר באופן בוטה שניים מהכללים החשובים של ההייקו.
קודם כל הוא לא עומד בפני עצמו. רק בתוך ההקשר של התקופה אפשר להבין שהנתונים המדוברים הם נתוני קורונה, ורק מי שעוקב אחרי הנתונים מבין ששש מאות חמישים ואחת באדום הוא מספר המתים ביום אחד. היום.
השיר מצביע על זה שההקשר של התקופה הוא כל כך דרמטי שהוא נותן משמעות עמוקה להרבה מאוד פרטים קטנים ויום יומיים כמו שיעול, חנות סגורה וילדים בסלון.
דבר שני, שאולי בלט לחלק מכם, הוא החריגה, המאוד חריגה, ממבנה ההברות המסורתי של ההייקו – 5 / 7 / 5. בהתחלה כשכתבתי את השיר עיגלתי את המספר לשש מאות חמישים, בשביל להישאר קרוב יותר למבנה. אבל אז חשבתי על כך שמאחורי ה "ואחת" עומדים חיים של בן אדם אמיתי שהסתיימו היום, עומדת משפחה באבל, עומד צוות רפואי מותש פיזית ורגשית.
השורה האחרונה נמתחת הרבה מעבר לגבולות הז'אנר, כמו שאנחנו וכל העולם יוצאים וחורגים מהתבניות של החיים שלנו. ומה שנכון לנו נכון עוד יותר לאיטלקים, ועוד הרבה יותר לכל מי שיש לו קשר ישיר לכל אחד ואחד מהשש מאות חמישים ואחת מתים האלו.
וכאמור זה רק מהיום.
(אגב – אם תהיתם איפה עוקבים אחרי הנתונים – אז כאן)