מביא חבילה
עד פתח הבית
של השליח
אז היום הצחלתי סופית להתנתק מהוט!
(👏👏👏👏👏 – תודה תודה. זה באמת הישג מרשים)
הצעד אחרון בהחלט היה החזרת הציוד – שתיאמתי (אי שם שבוע שעבר) שיאספו ממני היום בבוקר. ואז השתנו התוכניות שלי והלכתי לעשות יוגה ופספסתי את חלון ההזדמנויות של השליח – והייתי צריך להביא לו את הציוד בעצמי (או להמשיך להתעסק עם הוט. בחירה קלה).
אז זה יצא קצת תקוע באמצע היום ומבאס, אבל כמו בהרבה דברים מבאסים שקורים בחיים שלי, השיר שיצא מזה כל כך שימח אותי שזה היה שווה הכל.
לא פתורות
בעיות טכניות
בסוף היום
אתר בנייה
פועל יוצא מרווח
בגדר זמנית
מאחר
חולף במהירות
על פני שקדיה
כמו בכל שנה בעין כרם הטבע עורך מופיע זיקוקים בהילוך איטי. עצי השקד הרבים מתכסים לבן, שנושר לאדמה. רגע אחרי שהלבן הזה נעלם מהעצים ורגע לפני שהוא נעלם מהרצפה, הנה כמה שירי הייקו שפרחו אצלי בהשראת הגרסה הישראלית של פריחת הדובדבן.
השיר למעלה שם במרכז את הארעיות של הפריחה, את הבקשה שלה לעצור, להתעכב וליהנות מהיופי כל עוד הוא ישנו. בקריאה ראשונה השיר מציג חוויה של פספוס ושל החמצה – דרישות החיים לא מאפשרות את הפנאי שמבקשת השקדיה.
אך בקריאה שנייה אפשר לקרוא בהייקו גם את ההיפך. חלפתי על פני השקדיה רק לרגע, אבל ברגע הזה הייתי איתה, וזה היה מספיק יפה בשביל שיר. ברגע הקצר היה אולי פחות יופי אסתטי אבל היה בו יופי פואטי שלא היה בהרבה שקדיות אחרות שעליהן כן התעכבתי.
חניון תחתון
בא איתי לעבודה
פרח שקד
לא רק אני התעכבתי על השקדיות – ישנן גם שקדיות שהתעכבו עלי.
אישה צעירה
חולפת תחת שקדיה
פרחיה נושרים
ברגע הזה חוויתי משהו יפה ועצוב של היופי החולף של השקדיה וגם של האישה. אבל מישהי שקראה את השיר אמרה לי שהיא דווקא רואה בו מחזוריות נשית של קמילה ופריחה. זה חידד לי כמה כוח יש בתיאור הפשוט של הרגע שאין בו דעה, עמדה או רעיון. כשאני מפנה את עצמי מהשיר אני מאפשר לקוראים למזוג את עצמם לתוכו ולמצוא בו יופי שאני בעצמי לא רואה.
פרחי שקד
נופלים על המדרגות
שנוקו אתמול
היופי של הפגום, והלא מושלם נקרא ביפנית ואבי-סאבי.
אם אתם לא מכירים (וגם אם כן) – מוזמנים לראות סרטון קצר על ההיסטוריה של המושג וגם קצת על הקשר שלו לשירי הייקו.
בוקר מאוחר
ממהר לבית ספר
בפיג'מה
מי ממהר? האם הוא ידע שהוא בפיג'מה כשהוא יצא מהדלת?
(כן, הוא חזר הביתה באוטו והתלבש) אחרי החגים שמח גם לכם:
אחרי החגים
דלת המשרד כבדה
משזכרתי
—
חוזר למשרד
מוריד מהמקלדת
שכבה של אבק
סוף יום עבודה
מחשב נייד על הספה
סוללה חלשה
קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב
הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.
—
בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף
—
נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע
—
הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*
—
לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים
—
עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**
משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו
(תודה יוני!)
—
פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית
(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)
—
*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן
**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.
ברק השמים
על רחבה שוממה
אולם אירועים
—
חוזר הביתה
עם עגלת שוק מלאה
רחובות ריקים
—
נעלי בית
נינוח על הספה
שיחת עבודה
—
בסלון קטן
ליד שולחן האוכל
כיסא משרדי
—
וואטסאפ של הגן
הזמנה ליום הולדת
קישור ל ZOOM
—
בשיחת ה ZOOM
הגננת מדברת
ילדים על mute
—
רצפת החדר
מכוסה צעצועים
סוף יום עבודה
—
שבת בעין כרם
כל המסעדות סגורות
רקפות פורחות
למעט אחד אחד את כל השירים האלו העליתי כסטורי לאינטגרם בליווי תמונה מתאימה. אז אם אתם זורמים באינטסה אתם מוזמנים להיכנס ולראות – את ההייליטס. אבל אם אתם לא…
אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לקבוצה בוואטספ שב אני אשתף את השירים עם התמונות – בתקווה שזה יהיה הייקו ביום. נראה לי שהתקופה הזו דורשת השראה במנות תכופות יותר.
אם זה מתאים לכם – מוזמנים להצטרף כאן >>
(זו רשימת תפוצה – אז אין בה חפירות – רק השירים, לכל היותר אחד ביום).
בבית הקפה
יד חסונה של גבר
קושרת סינר
תחת הכותרת
מאמר דעה בגלובס
האישה שלי
Powered by WordPress & Theme by Anders Norén