fbpx

תגית: לואיס סי קיי

נשים עונות

פוסט על לואיס סי קיי
נשים עונות בתגובות
גברים בפרטי

"אין מחילה מפמיניסטיות"

ככה כתב לי בפרטי חבר, בתגובה לפוסט על לואיס סי קיי שבו תמכתי בניסיון שלו לחזור להופיע. את התמיכה הזו נימקתי בזה שאני מעריך את ההתנצלות שלו, למרות שאני מודע לכך שהיא ממש לא מושלמת, ומבין את ומזדהה עם המחאה כנגדו.

בתגובות לפוסט בפייסבוק התנהל דיון, ברוח טובה בסך הכל, שבו כמה מידידותיי הביעו התנגדות לעמדה הזו, ולהייקו שכתבתי מציטוט מההופעה (שהמשמעות שלו כנראה אבדה קצת בתרגום).

הדיון ברף הסליחה היה מעניין, אבל מה שהפתיע וריתק אותי הוא דווקא הדיונים, שניהלתי בהודעות פרטיות עם שלושה מחברי. אחד אמר שלא תהיה מחילה, לא ללואיס ולא לי, השני אמר שהוא אוהב את מה שכתבתי אבל לא עושה לי לייק בגלל חשש מהנשים בסביבה שלו, והשלישי כתב (בוואטסאפ של החברים) שהוא חווה את "רמת הזהירות וההזדהות" שבה נכתב הפוסט כעמדה אליה נדחקתי בניגוד לרצוני וכהשתקה של שיח גברי.

להתייחס לכל תגובה בנפרד יהיה ארוך מידי (אני כן רק אגיד, שהזהירות וההזדהות הן לגמרי מרצוני), אבל כמשורר הייקו שמזהה אמיתות גדולות בפרטים קטנים, התגובות האלו לימדו אותי המון. שלושת הגברים אמרו לי בצורות שונות "זה מסוכן להתווכח עם פמיניסטיות", ולראייה הם אמרו את זה בפורמט שפמיניסטיות לא יוכלו לשמוע.

מה אני חושב על זה

זו כמובן לא פעם ראשונה שאני שומע את האמירה זו אבל התגובות גרמו לי לחשוד שהיא הרבה יותר רווחת ועמוקה משאני משער. וכבר הרבה ימים שאני הולך איתה ומנסה להבין מה אני חושב עליה ואיפה היא פוגשת אותי – והגעתי למסקנה שאני ממש לא מזדהה איתה. אבל גם ממש כן.

אני לא חושש משיח פמיניסטי פשוט כי אני פמיניסט, ולא רק בקטע של "ברור שלכולם מגיע שוויון זכויות (כי כולנו אותו סובייקט אוניברסאלי רציונאלי ועאלק מופשט ותכלס גברי אירו-צטנרי – מה??? שאלו אותי על ננסי הרסטוק).

ובכל זאת יש מקומות שבהם אני ממש מרגיש לא בנוח עם שיח פמיניסטי כי אני חווה אותו ככל כך אלים ואטום, ומרגיש שהוא יוצא כנגדי כגבר, לא משנה כמה פמיניסט אני אהיה.

והאמת שניסיתי לבאר את כל אחת מהעמדות האלו, באופן שיאפשר לגברים להבין טיפה יותר טוב נשים פמיניסטיות, ולנשים להבין טיפה יותר טוב גברים אנטי פמיניסטיים, כי זה מה שהכי הייתי רוצה כגבר פמיניסט. אבל זה אבל זה יצא לי ארוך ותיאורטי ומאוד לא הייקו.

אז בסוף אין לי אלא להודות שזו שיחה מאוד מורכבת, ומאוד טעונה רגשית, גם בשבילי. הלוואי והיא תוכל להתקיים, בלי פחד ובלי האשמות.

טיוטה של פוסט על
שיח מגדרי מורכב
כותב ומוחק

לואי סי קיי

לפני המופע
האיצטדיון מתמלא
רחש הקהל

עומדים על במה
כסא ומיקרופון
באור הזרקור

צוחקים בקול רם
חמשת אלפים איש
מול לואי סי קי

הקטע עם מין
לכל אחד יש קטע
את שלי יודעים

בסוף המופע
אורות רכים נדלקים
ים של אנשים

אז הלכתי להופעה של לואי סי קיי וצחקתי. ממש. (נגיד מההצעה שלו למסיבת העיתונאים של אלוהים שבה הוא אומר – למה אתם לא מזיינים את החיות? עשיתי אותם בשביל שתזיינו אותם! מה? אתם אוכלים אותם????? גועל נפש!) היכולת שלו להסתכל על החיים מנקודת מבט לא טריוויאלית הופכת אותו לכמעט פילוסוף. הצורך שלו לזעזע אנשים, הופך אותו לדי מזעזע אבל גם למצחיק מאוד.

רוב השירים, כמו ששמתם לב, הם על החוויה המיוחדת של לחלוק אירוע תרבות עם עוד אלפי אנשים.

אבל אחד הרביעי, שהוא סוג של ציטוט מהמופע, מתייחס להטרדות המינית שלו… נושא שהוא העלה לבמה באופן חשוף וכנה ומעורר הערכה. זו גם הסיבה שעם כל המודעות המגדרית, וכל התמיכה שלי במאבקי metoo#, החלטתי ללכת למופע.

בניגוד לרוב המוחלט של האנשים שאני מכיר שהואשמו בהטרדה מינית לואיס סי קיי לא התנגד, ולא תקף חזרה. הוא הודה, התנצל ושילם מחיר משמעותי. אולי הוא היה יכול לעשות יותר. (למשל לעבור תהליך עמוק ומשמעותי עם הסיפור שלו, ולחלוק אותו עם העולם באופן שיעזור לגברים נוספים לא להטריד, או לפחות לקחת אחריות. אבל זה אוטופי). במקום שהתרבות שלנו נמצאת בו היום ההודאה וההתנצלות הן כל כך יוצאות דופן ולא מובנות מאליהן, שמגיע לו המון קרדיט עליהן.

אז יחד עם זה שאנחנו מוקיעים מהחיים הציבוריים אנשים שהתנהגו בצורה פוגענית אני חושב שיש מקום גם לאפשר לאנשים שלוקחים אחריות על המעשים שלהם, לשלם את המחיר ולחזור לחיים הציבוריים.

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén