שבע בבוקר
הילד שלי קם
בן שמונה
—
שביתה כללית
יום הולדת לכיתה
בבוסתן
שבע בבוקר
הילד שלי קם
בן שמונה
—
שביתה כללית
יום הולדת לכיתה
בבוסתן
בגיל 40
שלל שירי יום הולדת
שלא הכרתי
כבר 11 שנים שאני מזמין את חברי הטובים לחגוג איתי יום הולדת באירוע מיוחד שנקרא משחק החיים (או בשמו המלא – משחק החיים אוווווווווייייייייי!!!!!!) למטה יש קישור לפוסט ישן יותר שמסביר על המשחק – השנה הוא היה מיוחד ועמד בסימן 40 וחילופי העשור – והנה כמה רגעים וגם תמונות! מתוכו:
אורות על העץ
מחכים במעגל
כסאות ריקים
שורות של הייקו
חברים שלי יוצרים
שירים חדשים
דף מספר שואה
מילים שלא נמחקו
ברכות יום הולדת
הר פחזניות
השם שלו בצרפתית
לא חסר לי
חברה טובה
מאחלת משברים
מסוג חדש
—
ארבעים שנה
לארץ המובטחת
איחול לעצמי
(תודה נאווה על השיעור על גיל 40 ולמה עכשיו מותר לי להתחיל ללמוד קבלה)
בסוף ערב ההשקה של "פתאום כוכבים" הזמנו (אני ואילנה, שעיצבה את הספר מדהים, וגם הנחתה את הערב בצורה נפלאה) את הקהל לכתוב שירי הייקו משלהם בהשראת המפגש. – יצאו המון פנינים ואני מצרף כמה מהן – ולמקרה שראיתם את זה כבר בפייסבוק או בוואטסאפ – אז כאן אני גם אוסיף כמה שירים שלי מהערב.
חברים שלי
ממלאים את הקפה
מתי זה קרה
—
עושים לה כבוד
הצרימה במיקרופון
בערב הייקו
(כשזה קרה הבטחתי על זה שיר – אז שלא תגידו שאני לא מקיים הבטחות)
—
פרידה חפוזה
אנשים שרציתי
לדרוש בשלום
—
משחרר מתח
שלוק ראשון מהיין
בסוף הערב
ואם לא ראיתם – אז ככה זה נראה בערך:
תודה לכל מי שהגיעו. שימחתם וריגשתם אותי מאוד.
ניתוקי רשת
באמצע יום עבודה
הצפירה
השיעור הראשון שלי בקורס מבוא לאנתרופולוגיה התחיל בכך שהמרצה, שעמדה דקות ארוכות מול המקרן, הכריזה על "חוסר האונים של האדם המודרני אל מול הטכנולוגיה". אין כמו ניתוקי רשת בשביל לזרוק אותנו לחוסר האונים הזה ולהזכיר לנו את קיומה, הכה מובן מאליו, של הרשת שמחברת אותנו ומאפשרת לנו לעבוד ולעשות ולהיות בעולם.
ופתאום הצפירה. מזכירה לנו את קיומה של רשת נוספת, עמוקה יותר, עדינה יותר, של קשרים אנושיים. רשת שכאשר היא נפרמת אנו מוצאים את עצמנו עומדים בפני חוסר האונים של האדם באשר הוא אדם אל מול מגבלות כוחו. באופן טרגי זהו חוסר האונים שממנו נובטת כל צורה של אלימות, כולל זו שתפיל את החללים של השנה הבאה.
מבט מבולבל
השתקפות פני בתוך
חלון האטליז
—
עם צ'ילי מתוק
בלחמניית כוסמין
עגל טחון
המתוק (הנעים) מעורבב בחריף (הכואב), הכוסמין (סמל הבריא והמיטיב) מחביא בתוכו את העגל (סמל התמימות) הטחון (האלימות, הכאב והמוות), ומכל זה יחד אנחנו ניזונים. אני רואה בזה משל נפלא לישראליות שלי ובכלל.
—
שבעים ושתיים
בסוכריות על עוגה
יום העצמאות
Powered by WordPress & Theme by Anders Norén