קערת פסח
מה נשתנה
מפה עם פירורים
יהודית
על קערת פסח מונחים (שלא נאמר פזורים) סימני החג. מה נשתנה אנחנו שואלים, ויהודית עונה – על המפה יהיו פזורים פירורים – סימנים לשגרת החיים. מתחת לכל הסיפור הגדול של פסח ישנם חיי היומיום, ולרובנו קשה לגשר על הפער.
אחרי ההצלחה של הסדנאות על הייקו במגילת אסתר, הזמינה אותי הרבה רינת ספניה להעביר סדנה על ההגדה בקהילה המקסימה שלה – קהילת ואהבת בשוהם. בהכנות לסדנה גליתי מהר מאוד שבניגוד לטקסט של המגילה שהוא אנושי וסיפורי, הטקסט הרב של ההגדה לא נכנס בנוחות לתבנית של הייקו. לכן הזמנתי את המשתתפים לכתוב שירים שמתכתבים עם ההגדה או מתבססים בדרכים אחרות על חווית החג. הרבה מהם נגעו בפער שבין הסיפור של החג והמציאות שלו.
דם ואש
ותמרות עשן
המחבת
אילנית
הסימנים הגדולים של אלוהים – למי יש זמן אליהם בזמן שהמחבת על האש?
הא לחמא עניא
מה נשתנה
עוגות לקינוח
נאווה
גם כאן המה נשתנה נמצא באמצע כשאלה המצביעה על הפער שבין הסיפור על העוני ובין העושר שלנו, שמתגנב לשולחן עם הקינוח (וכבר נאמר – אם אין לחם….)
אחד חכם
יושב עם תם ורשע
ואין שאלות
שרי
שלושת הבנים יושבים סביב השולחן. אבל בפועל כולם הבן הרביעי. אף אחד לא שואל, לא יודע איך, או מה או למה. סיפור יציאת מצרים לא נראה רלוונטי.
נשמע לכם מוכר?
חג החירות – טקס של שעבוד
בכל דור ודור
חייב אדם לראות
את עצמו
כל מהותו של הסדר הוא לחגוג את החירות שלנו כעם, אבל בפועל הוא מסכת של עבדות ושעבוד שלנו כפרטים. הוא מתחיל בניקיונות, ובהכנות הרבות וממשיך בהנחיות בימוי מדוקדקות: מתי מוזגים את הכוס, מתי מרימים את המצות, מה אוכלים מתי ועם מה. אפילו הציווי לספר ביציאת מצרים לא נותן לנו לספר את הסיפור אלא מכתיב לנו בדיוק מה להגיד. בהגדה יש כל כך הרבה טקסט (עוד לפני האוכל) שקשה מאוד להרחיב, להסביר או להתפלפל. ואת כל זה אנחנו נדרשים לעשות בחברת המשפחה המורחבת, ולא פעם המורכבת – מבחינת ריבוי הגילאים והצרכים, וגם מבחינת מרקם היחסים.
חירות היא חופש בתוך המסגרת. ההזמנה של ליל הסדר כפי שאני מבין אותה היא למצוא את החופש שלנו בתוך האילוצים הרבים של הטקס. יש לנו את החופש לפרש ולמצוא את הרלוונטיות של הפעולות והטקסטים לחיים שלנו – כמו שאפשר לראות במגוון הרחב של ההגדות המבוארות. בהתאם למידת המחויבות שלנו למסורת יש לנו גם חופש לעצב את הטקס עצמו, ויש לנו את החופש בביצוע שלו. אני למשל אוהב לעמוד על הכסא יחד עם הבן שלי ולהזמין את כל הילדים הפנימיים בשולחן להצטרף לשירת הקושיות.
אבל עיקר החירות עבורי, בסדר ובכלל, היא היכולת לזהות, בתוך השעבוד, רגעים קטנים של יופי, עומק ומשמעות ולכתוב מהם את שירת החיים. וזו גם הייתה ההזמנה שלי למשתתפי הסדנה לסדר הבא עלינו לטובה.
כדורים במרק
אליפסה של דג
ריבוע מצה
מיכאל
החירות באה בכל מיני צורות.
ולסיום שיר אחד (שפורסם גם בספר פתאום כוכבים) מסדר במשפחה האהובה של אשתי – שמסכם עבורי את כל המורכבות של החג ושל יהדות ישראלית.
בין צלי הבשר
לתותים בשמנת
אחד מי יודע
חג חירות שמח
