fbpx

תגית: זמן

חולף במהירות – שירי שקדיות

מאחר
חולף במהירות
על פני שקדיה

כמו בכל שנה בעין כרם הטבע עורך מופיע זיקוקים בהילוך איטי. עצי השקד הרבים מתכסים לבן, שנושר לאדמה. רגע אחרי שהלבן הזה נעלם מהעצים ורגע לפני שהוא נעלם מהרצפה, הנה כמה שירי הייקו שפרחו אצלי בהשראת הגרסה הישראלית של פריחת הדובדבן.

השיר למעלה שם במרכז את הארעיות של הפריחה, את הבקשה שלה לעצור, להתעכב וליהנות מהיופי כל עוד הוא ישנו. בקריאה ראשונה השיר מציג חוויה של פספוס ושל החמצה – דרישות החיים לא מאפשרות את הפנאי שמבקשת השקדיה.

אך בקריאה שנייה אפשר לקרוא בהייקו גם את ההיפך. חלפתי על פני השקדיה רק לרגע, אבל ברגע הזה הייתי איתה, וזה היה מספיק יפה בשביל שיר. ברגע הקצר היה אולי פחות יופי אסתטי אבל היה בו יופי פואטי שלא היה בהרבה שקדיות אחרות שעליהן כן התעכבתי.

חניון תחתון
בא איתי לעבודה
פרח שקד

לא רק אני התעכבתי על השקדיות – ישנן גם שקדיות שהתעכבו עלי.

אישה צעירה
חולפת תחת שקדיה
פרחיה נושרים

ברגע הזה חוויתי משהו יפה ועצוב של היופי החולף של השקדיה וגם של האישה. אבל מישהי שקראה את השיר אמרה לי שהיא דווקא רואה בו מחזוריות נשית של קמילה ופריחה. זה חידד לי כמה כוח יש בתיאור הפשוט של הרגע שאין בו  דעה, עמדה או רעיון. כשאני מפנה את עצמי מהשיר אני מאפשר לקוראים למזוג את עצמם לתוכו ולמצוא בו יופי שאני בעצמי לא רואה.

פרחי שקד
נופלים על המדרגות
שנוקו אתמול

היופי של הפגום, והלא מושלם נקרא ביפנית ואבי-סאבי.
אם אתם לא מכירים (וגם אם כן) – מוזמנים לראות סרטון קצר על ההיסטוריה של המושג וגם קצת על הקשר שלו לשירי הייקו.

במיוחד רלוונטי לשיר הוא  הסיפור על אמן טקס התה ריוקו בדקה 4:26.

אילוצי לו"ז

אילוצי לו"ז
קובעים ל 29
בפברואר

הראשון בספטמבר

30 באוגוסט
החבר של שחר
הולך לסבתא

רק פס אחד
נראה שהילד שלי
לא בהריון

שבע בבוקר
הראשון בספטמבר
שעון מעורר

מוכר במסכה – רגעי קורונה 3

קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב

הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.

בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף

נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע

הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*

לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים


עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**

זה הרגע שלכם

משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו

(תודה יוני!)

פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית

(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)

*כוכביות

*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן

**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.

עשור חדש

רוקדים עד חצות
מתחילים עשור חדש
בנשיקה 💏

שעה נסיעה

שעה נסיעה
חצי דקה של חיבוק
אחרי שנתיים

השבוע נסעתי יומיים ברצף לנתב"ג בשביל לחכות בציפייה גדולה לפרצוף מוכר בין השטף הבלתי פוסק של השבים מחו"ל, בפעם הראשונה לאחי, בשנייה לאשתי. בשתי הפעמים הנסיעה לא הייתה באמת הכרחית… את אחי ראיתי רק לכמה דקות לפני שהוא נסע צפונה להורים שלנו, (ואנחנו נתראה בהמשך השבוע). ונטע הייתה יכולה לחזור הביתה בכוחות עצמה בלי הרבה מאמץ.

על כל רגע בחיים אפשר לכתוב שיר, וגם על הרגע שבו הם היו נוחתים ואני הייתי בבית. אבל אלו היו שירים עצובים על בדידות, וחוסר קשר, שירים שלא הייתי רוצה לכתוב ברצף הארוך של השירים שמתעדים את חיי.

בשני המקרים הבחירה להגיע היא בחירה באהבה על פני יעילות, ומנקודת מבט של הייקו זו בחירה להעדיף את השיר הטוב יותר, כי בסוף מה שקורה בחיים שלנו באמת הוא הדימוי הטוב ביותר לאמת של חיינו.

שעה נסיעה
שעה נסיעה חזור
יחד איתך


שעון לשבע

חצות הלילה
שמתי שעון לשבע
בעוד שש שעות

זמן הוא המצאה שרירותית כל כך, עובדה שאנחנו נחשפים אליה בעוצמה פעמיים בשנה עם הזזת השעון. מדהים כמה מהר אנחנו מתרגלים להאמין שהזמן הוא באמת מה שמראה השעון.

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén