תגית: הורות Page 1 of 3

שבע בבוקר
הילד שלי קם
בן שמונה

—

שביתה כללית
יום הולדת לכיתה
בבוסתן

עיצומי מורים
ילדה מסתובבת על
כסא במשרד

שקט באוטו
כל הדרך חזרה
מהספרייה

תוך כדי ריצה
מרפה את האחיזה
באופני בני

רק בשביל השיר הזה היה שווה ששחר לא ירכב על אופניים כל כך הרבה זמן.

למד מהר
לרכב על אופניים
פעם שנייה

פזורים על הרצפה
כל ספרי הלימוד של 
שנה הבאה

החופש הולך ומסתיים, השנה החדשה כבר באופק. השיר הזה הוא רגע מעבר, רגע שהוא גם וגם.

הספרים של בית הספר לא מסודרים יפה בתיק, או בשקית. מישהו הוציא אותם, הזיז אותם, אולי פתח אותם – אבל באווירה של חופש והיעדר מסגרת – השאיר אותם פזורים, ולא על השולחן.

בשיר יש סקרנות גדולה כלפי הספרים, אבל גם זניחה שלהם.
האם יהיה ניתן לשמור אותה כאשר כל הספרים יהיו מסודרים בתיק ויפתחו מעל שולחן בזמנים קבועים?

לו יהי

מוקדש באהבה לשחר המתוק ולכל חבריו וחברותיו שתכף עולים לכיתה ב'
ולשירי המורה הנפלאה שלהם

נזהר לא לדרוך
על הלגו בחושך
פיית השיניים

שירי השיניים הנופלות של שחר הם ללא ספק הטובים של השבוע – והשיר הזה מעפיל על כולם.
כמו שברור לכם השיר מתבסס על נתק ואי התאמה בין השורה האחרונה לראשונה. הידע שלנו כמבוגרים על "האמת" לגבי פיית השיניים עוזר לנו לגשר על הפער הזה – (עם חיוך אני מניח).

אבל אם ניתן לעצמנו לשהות רגע בפער הזה (בחושך בין חתיכות הלגו) נוכל אולי למצוא בו את הקיום הקסום ועם זאת הממשי של הפיה בעולם של הילדים, וגם משהו מהאהבה של אבא שמביט בשדון הקטן והקסום שישן לו שנת ישרים חסרת שן.

(אה… וגם הלגו הפזור על הרצפה –(חתיכות קטנות שמהם מרכיבים יצירות נפלאות) מתכתב נהדר עם החתיכה של הגוף שנפלה והונחה בקפידה תחת הכרית.)