אותו הרחוב
הדרך בלעדייך
ארוכה יותר
תגית: דרך
בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר
עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.
מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.
השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.
והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.
חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי
לילה של קיץ
בדרך להופעה
בטן הריונית
לילה של קיץ הוא, לרוב, זמן של הקלה מהחום. הזמן שבו יוצאים לבלות.
השיר, כדרכם של שירי הייקו, לא מתמקד בשיא, בבילוי, אלא בזמן ה"מת" שבדרך – בדרך להופעה.
עד כאן השיר ברור. אבל המשפט האחרון יוצר הקשר שבו המילים "בדרך להופעה" יכולות להתפרש בדרכים נוספות.
הראשונה, והיא זו שגרמה לי לכתוב את השיר, היא שההריון עצמו, הוא דרך להופעה – הופעה של ילד בעולם. ההופעה הזו תשנה את כל לילות הקיץ של האישה בעלת הבטן. כנראה הם כבר כבר לא יהיו זמן של הקלה ובילוי, לפחות לא כך. כשראיתי את האישה עם הבטן הגדולה תהיתי האם זו ההופעה האחרונה שהיא הולכת לראות בזמן הקרוב.
אבל אז גם אני וגם נטע קיבלנו המון הודעות ששואלות אם מגיע לנו מזל טוב. באחת מהן, חברה פקחה את עיני, שבאופן שבו כתבתי את השיר הבטן עצמה היא זו שבדרך להופיע – כלומר ההריון ידוע לנו אבל עוד לא לשאר האנשים. זו קריאה מקסימה שלא חשבתי עליה, והסיבה היא שהיא לגמרי נכונה, פשוט לא בחיים שלי.
אז השיר הזה הוא שיר לכל האנשים שבדרך, שבדרך להופעה, שבדרך להופעה שתשנה את חייהם, שהולכים בדרך הזו צעד אחד כל פעם – וכל צעד הוא שיא.