תגית: בית

שמלה צבעונית
מרגישה בבית ליד
פסיפס של גאודי

ששת הימים שלנו בברצלונה גרמו לי לחשוב הרבה מאוד על גאודי והאדריכלות יוצאת הדופן שלו. גם אני לא הכרתי לפני שהיינו – אז הוספתי לינקים לוויקיפדיה לאתרים השונים – מספיק להיכנס ולרפרף על התמונות בשביל להבין מה העניין.

השיר על השמלה יכול להישמע מעט דימויי מהרגיל אבל הוא מתאר רגע אמיתי בפארק גואל שבו ראיתי מישהי עם שמלה ולרגע חשבתי שהיא קשורה איכשהו לעיצוב המרחב – כאילו היא עוצבה בהשראת אחד הפסיפסים. אבל אז הבנתי שזו סתם שמלה צבעונית ושאין לה שום קשר לגאודי. אז תהיתי אם אולי יש קשר יותר עמוק, וחשבתי כמה  העיצוב של גאודי הוא נשי – כלומר מתכתב עם הסטריאוטיפ הנשי – הקווים העגולים, הצבעוניות והחיבור העמוק לטבע שבעיני הוא תמצית הסטריאוטיפ הנשי. זה גם גרם לי לחשוב על כמה כל שאר המרחב העירוני של  קווים הישרים של מתכת בטון וזכוכית הוא גברי  – כלומר מתכתב עם הסטריאוטיפ הגברי של שליטה והתגברות על הטבע.

קאסה באליו
בבית המושלם
לא גר אף אחד

—

פארק גואל
בכניסה למרפסת 
תור של תיירים

בסיור שעשינו בקאסה באליו למדתי שאחד העקרונות המנחים של גאודי הוא שהיופי של העיצוב עולה מתוך הפרקטיות והשימושיות שלו. הטרגדיה הכי גדולה של גאודי בעיני הוא שהיופי המדהים של העיצובים שלו הפך אותם ללגמרי לא פונקציונאליים. במיוחד זה צורם בפארק גואל שתוכנן בהמון מחשבה לשרת את העיר ברצלונה – והוא כל כך עמוס בתיירים שספק אם תושביה באים אליו – אפילו שהכניסה עבורם היא חינם.

קאסה באליו
בניין מגורים ליד 
חלון פתוח

—

גבר יהודי
בסגרדה פמיליה
מוריד את הכובע

היוצא מן הכלל הזה הוא מפעל חייו של גאודי, כנסיית המשפחה הקדושה, שמתנשאת גבוה מעל המוני התיירים הפוקדים אותה. כמו כנסייה טובה, החלל העצום והיפיפה גורם לך להרגיש קטן. להיות בתוך קהל גדול של זרים מכל העולם מוסיף לחוויה הזו ולא גורע ממנה. באמת שהחלל של הכנסייה ומשחקי האור בפסיפסים הם מדהימים, אבל אני עדיין מעדיף לפנות לאלוהים בבית צנוע מוקף בחברי הקהילה שלי.

שער כנסייה
על הראש של ישו
חרא של יונים

—

אחרי הביקור
בסגרדה פמיליה
כואב הצוואר