הורי הילדים
שנהרגו בצפית
תובעים מיליונים
תגית: אסון
גופה של אישה
אחת עשרה כדורים
שנורו כחוק
עיר בעוצר
אחת עשרה מיליון איש
מדפים ריקים
עיר בעוצר
אנשים עם מסכות
וירוס בחדשות
המסכות מגנות על דרכי הנשימה. החדשות נכנסות דרך העיניים והאונזיים ישר לתודעה.
הוירוס בלתי נראה. רוב המוחלט של האנשים לא יבואו איתו, או עם האנשים שנדבקו ממנו במגע – הם רק יראו אותם בחדשות. הוירוס מתקיים עבורנו ברמה מאוד מופשטת ומרחוקת (ונקווה שכך זה ישאר), ויחד עם זאת לא פחות אמיתית מהמציאות הקונקרטית.
את הנקודה הזו העברתי בהרחבה בפוסט אחר על קסאמים
על האספלט
מפזרים אבקה לבנה
מתנדבי זק"א
mynet ירושלים
טרגדיה בגבעת שאול: שתי צעירות נפלו מגובה ונהרגו
טרקטור שנפל
מחץ אישה וילד
שנה בכלא
מכבי האש
סירנה בפקק תנועה
בשמים ענן
אפשר לומר, שהשיר הזה הוא שני שירים אחד על גבי השני. בשתי השורות הראשונות יש כל מה שנדרש להייקו. הדחיפות של מכבי האש מתנגשת עם חוסר התנועה של הפקק, ויוצרת מצב של מצוקה וחוסר אונים. צליל הסירנה נותן לכל זה ביטוי בקול – הוא בתנועה אבל חוזר על עצמו, לא מתקדם לשום מקום ולא נסוג במרחק כמו שאנחנו רגילים.
מעל כל הדרמה הזו מרחף ענן. האם זה ענן עשן שרק מגביר ומעצים את הדרמה? או שזה פשוט ענן שנע ברכות ובשקט, וממקם את כל הדרמה הזו בתוך החלל שהיה לפניה ויישאר גם אחריה? או אולי ענן אחר לגמרי?
הייקו טוב הוא פתיחה
הוא שיר פרום, שנסגר אצל הקוראים אותו. מקורו של הייקו במפגשי משוררים בהם היו מחברים שירת שרשרת בשם רנגה – שבה כל משורר כותב שיר שמתכתב עם השיר שלפניו ואחריו. במפגשים בהם נחכו משוררים חשובים (כמו למשל באשו) היו נותנים להם לפתוח את הערב. השירים שלהם היו טובים כל כך ששיר התשובה, סגר אותם בכיוון אחד וקצת עשה להם עוול – והתחילו לפרסם את שיר הפתיחה במנותק מהשרשרת באופן שמאשפר לאנשים לתת להם את התשובות שלהם.
קריאות לעזרה
עולה לאט במעלית
מפלס המים
על המרפסת
מדברים אל מול הנוף
תשעה הרוגים
מאחורי הכעס
עצב וחוסר אונים
השיר הזה נכתב בעקבות האסון בנחל צפית בו נשטפו למוות נערות ונער ממכינת בני ציון…