באמצע המייל
על ביטוי בתוך כללים
שגיאת כתיב
אתמול פרסמתי פוסט לא קצר שתיאר בכמה רמות את ההתמודדות שלי עם הצורך בביטוי עצמי חופשי ואת החשש שהביטוי הזה יפגע בי ובאנשים שסביבי. את המייל שעליו מבוסס הפוסט הזה כתבתי במשך יותר משעה וכל פעם היה לי דחף להמשיך לתקן ולדייק אותו. משהו בו הרגיש לי לא שלם ואפילו כשלחצתי send היה לי דחף ללחוץ undo ואמרתי לעצמי די עם הפרפקציוניזם.
ואז, שתי דקות אחרי שהוא נשלח, כשסגרתי את הגרסה המקורית שכתבתי ב word, שמתי לב לקו אדום מתחת למילה הכי טעונה בכל הטקסט, מילה שהטקסט עצמו מכריז עליה כ "המילה", והיא כתובה עם typo שהופך אותה לחסר משמעות.
וזה הרגיש לי כמו פ די ח ה נוראית.
עד שפתאום הבנתי. הנה הביטוי העצמי שלי, הדרך שבה אני מחפש הגשמה, והערכה וחיבור. והנה הכללים של השפה, והנה אני בחוסר תשומת לב חורג מהם בצורה כל כך שרלטנית שאני מוצא את עצמי חושש שבמקום הערכה אני אביא על עצמי זלזול.
הטקסט שכתבתי אתמול הוא "רגע הייקו" קפוא, הוא בו זמנית תיאור וביטוי של ההתמודדות שלי עם ביטוי.
אם דבר כזה היה קורה לי לפני שנתיים הייתי נכנס לסחרור של בושה והלקאה עצמית בצורת תחושת חוסר ערך. הייתי מתמזג עם הטעות והופך את עצמי לטעות.
היכולת שלי לראות את זה כהייקו, כמציאות פשוטה וקונקרטית שמקפלת בתוכה התמודדות עמוקה מאפשרת לי במקום זאת, לאמץ את הטעות ולהפוך אותה למקור לביטוי עצמי נוסף, לעוד מתנה שאני רוצה לתת לעולם.