נזרקות לפח
גרביים עם חורים ו
כיתוב EVERLAST
למי שלא מכיר, EVERLAST זה מותג של בגדי התעמלות "עמידים וקשוחים" שנכתב באותיות גדולות בפונט עבה. היו לי גרביים שמחקות את הסגנון הזה עם כיתוב אחר, וכשהם עשו את שלהם וזרקתי אותם לפח חשבתי על המותג המקורי. אז למרות שלא באמת זרקתי לפח גרביים שמכריזות על עצמן שהן נצחיות – היה ברור לי שיש מישהו שכן עשה את זה…. ושזה ראוי לשיר.
בניגוד לעקרון שהייקו הוא תיאור של רגע חי ואמיתי, דווקא מבאשו, שניתן לכנות אותו אבי ההייקו, למדתי שממש מותר להעדיף את הפואטיקה על פני המציאות. ביומן המסע שלו "הדרך הצרה לאוקו" כותב יעקב רז (המתרגם) שבמקרים שבהם יש חוסר הלימה בין הכתיבה של באשו לבין הכתיבה של תלמידו וחברו למסע – כנראה שהאחרון מדייק יותר.
בשביל שיר טוב באשו היה מוכן לשנות, להוסיף ולערוך את הרגע.
הגישה הזו לוקחת את התפיסה הפואטית של המציאות צעד אחד קדימה. היא רואה את הרגעים הפואטיים של החיים גם במקומות שבהם הם התרחשו כמעט, או ליד, או במקום אחר.
אני לא עושה את זה הרבה ואני מעדיף את השירה של החיים האמיתיים, אבל האפשרות הזו מוסיפה נופך ועומק גם לכתיבה שלי וגם להתבוננות שמחפשת הייקו ביום.