אחרי בלאק פריידי
מעט מעל הקניון
חצי ירח
—
ריף הדולפינים
עולים מתוך המים
זוג צוללנים
—
בוילה שכנה
משתקף בחלונות
הים האדום
—
מעבר לכביש
ממפעלי ים המלח
צוקים מוארים
—
נעליים שחורות
למשרד נכנס אבק
מהרי אילת
שקט באוטו
כל הדרך חזרה
מהספרייה
שיחה טעונה
בהודעות וואטסאפ
Read more…
מי ימלל
שרים בשלושה קולות
שלושה דורות
השיר מי ימלל מתחיל בשאלה. עצם השירה שלו היא גם תשובה. אנחנו. האופן שבו אני מבין את הסיפור היהודי שונה קצת מזה של ההורים שלי, וההבנה של הילד שלי מתפתחת ובטוח תהיה שונה משלי. אבל הסיפור נשאר ואנחנו חיים אותו יחד, שרים אותו יחד, בקולות שונים.
אני לא חושב שחנוכה מבוסס על נס אלוהי. אבל מהסתכלות על איך שהסיפור היהודי עובר לאורך ההיסטוריה אני חושב שבן גוריון צדק כשהוא אמר ש "יהודי שאינו מאמין בניסים אינו מציאותי".
מקווה שגם לכם היה חג מאיר ושמח. הנה עוד 7 רגעים מהחג שלי:
קיבוע השמש
ממיסה את התחתית
עם אחד הנרות
—
בבית של אפרת
בתוך סופגנייה
פטיסייר וניל
(יש עוד שתי גרסאות של השיר – עם קרם פקאן, ופבלובה. כל אדם צריך חברה כמו אפרת!)
–
שיר כריסמס
נרות בחנוכיה
הופכים לאור
—
הנרות כבו
קופסת הסופגניות
כמעט מלאה
–
בבית הלוחם
החנוכיה על הגג
לא דולקת
—
לוקח מהוריי
הלוואה נוספת
משחק סביבון
—
נר שמיני
דעיכה אחרונה
האור בסלון
דיכאון
שמיכה סינטטית רכה
רדיאטור כבוי
מתכנת מוכשר
אצבעותיו הזריזות
מנגנות שופן
פינת רחוב
ראש גבר בקפוצ'ון
מעלה עשן
אונליין בוואטסאפ
האישה היפה
שלידי
עובר בקשת
בחצר למטה
הצל שלי
פצעי ילדות
בוכה על הכתף
של בני
השיר הזה הוא אחד החשופים. זה לא יפתיע אתכם שכגבר זה לא פשוט לי לבכות, ולבכות ליד הילד שלי זה קשה שבעתיים. יש לי איזה קול פנימי שאומר לי שהוא לא צריך לראות אותי ככה. אני מעולם לא ראיתי את אבי בוכה לידי.
אבל כשעשיתי את זה, ראיתי כמה זה פשוט וטבעי עבורו, כמה מרפאת עבורי הידיעה הפנימית שאפשר, שמותר. ואולי עוד יותר מרפאת היא הידיעה ששחר יגדל להיות גבר שיודע שגברים יכולים לחוות ולבטא את כל מנעד הרגשות האנושיים. כמעט.
עמוק בתוכי
אני מוצא את הזעם
של שחר