fbpx

ים באשקלון

ים באשקלון
יושבים תחת סוכת עץ 
וכיפת ברזל

רואים מונדיאל

בחלון חושך
עובדים מול שני מסכים
בשלישי משחק

רואים מונדיאל
עם בירה ודוריטוס
מכלי חרסינה 

קם מהספה
ותולה את הכביסה
זמן מחצית

יושבים ביחד
צועקים כן בקול רם
גול לתוניסיה

ביסלי ובירה
ואז פיצה וגלידה
ואז צרבת

ילד בן ארבע
בחולצה מספר עשר
קפטן של בלגיה

ווידוי…לפני שמונה שנים נטע לימדה אותי לאהוב מודניאל. זה היה במשחק הדרמטי בין גאנה לאורואואי שאם מישהו היה ממציא אותו זה לא היה אמין. רק כשראיתי פדנל מפסופס בדקה ה 120 ומרסק תקוות של יבשת שלמה הבנתי באמת כמה רגשות אנושיים (חלק זעיר מהם שלי) נדחסים לתוך הכדור הקטן הזה והגברים שרודפים אחריו…. 

רק בתואר שני בסוציולוגיה ולימוד מעמיק של טקסים ומשחקים בשביל להבין שמהותה של התרבות היא דחיסה של רגשות אנושיים לתוך טקסים שרירותיים ואם לא היינו יודעים לעשות את לא היינו יכולים לקיים מדינות, כלכלה או אפילו מדע.

ומונדיאל הוא טקס חשוב במיוחד. פעם בארבע שנים העולם כולו מתכנס לטקס גברי שבו בוחנים מי המדינה "הכי…." ובמסגרתו מיליוני גברים בכל העולם מביעים בפומבי (!!!) את כל הרגשות הלאומיים והאישיים שהתרבות לא מאפשרת להם להביע (ולהרגיש?) בשום מקום אחר. אפשר לחשוב עליו כעל שסתום הבטיחות הרגשי של העולם שפעם בארבע שנים שנפתח בשביל לשחרר לחץ.

אז למרות, ובזכות כל ההבנה התיאורטית הזו, כבר שישה שבועות שאני משקיע ערב או שלושה בלהשקיע את עצמי רגשית ב20 גברים שרצים אחרי כדור. ועכשיו רגע לפני הגמר כבר הגעתי לנקודה שאני רוצה את החיים שלי בחזרה…אז אם כל החיבה וההערכה לקרואטיה – בואו ניתן לצרפת לסיים את הסיפור הזה ונחזור לחיים.

מילה על טכניקה

בשיר הראשון – באיזה מריבועי הזכוכית שבשיר מתקיימת המציאות האמיתית ביותר?

ללא מוצא

תחילת הרחוב
תמרור כביש ללא מוצא
חוזר הביתה

שנה שלמה עברתי לידו כמעט כל יום והוא היה פשוט תמרור

בצעדים רועדים

על חבל מתוח
בצעדים רועדים
הולכים זה אל זו


כבר שנים שאני רוכש חיבה יתרה לשיוויי משקל בלתי יציבים על כל סוגיהם, החל מההרגל לאזן את הסכום על קצה הקערה ועד הניסיון לאזן תפיסת עולם רוחנית על חיים בורגניים.

סלק ליין… זה קשה יותר וקל יותר ממה שזה נראה

בחודשים האחרונים הסופתי לרפטואר הזה גם הליכה על חבל (או סלק ליין –slackline ) שהיא משל נהדר לחיים בכלל, וכשהולכים בזוג, אז לחיים בזוג.

ככל שאנו מתקרבים
הרעידות מתגברות

שווי משקל בלתי יציב

לטובת מי שלא מכיר את המושג שיווי משקל בלתי יציב – בצד ימין למעלה – האבן על ההר. בניגוד לאבן בגיא שנמצאת בשיווי משקל יציב.

מול פקידה בבנק

מול פקידה בבנק
חותם עשרים פעמים
בלי לקרוא מילה

את הקדושה שנקראת כסף מייצרים כוהני דת המשתמשים בשפת קודש משפטית שקרובה לעברית מדוברת כמו עברית תנ"כית או ארמית

תרגיל מילואים

קנו לי טבעול

אבא יחבק
הבטחה בטלפון
מפי המ"פ

(המ"פ שלי (וגם הס' שלה!) היא אישה – שמעתי אותה מדברת עם הילד שלה…)

קנו לי טבעול
לעל האש פלוגתי
אכלתי פרגית

אזעקת אמת

תרגיל מילואים
לא מתחיל כי אין אישור
אזעקת אמת

צפירת אזעקה
קולות נפץ רחוקים
מבזק על פצועים

פנים ברצפה
ואז אוכלים קרטיבים
בצבע אדום

תרגול פתיחה של וריד


חבר נותן יד
לתרגול פתיחה של וריד
דם על המדים


נפגעת דֵמֵה
שוכבת וצוחקת
בשקית גופות


שכפץ וקסדה
באמבולנס ממוגן
דיבורים ציניים

שבועיים אחרי המידברן שוב ירדתי לדרום להפקה גדולה של יומיים וחצי, שוב עם תחפושת, שוב בשביל לפגוש ממד של החיים שלי שתמיד שם אבל לא מאוד נוכח ביום יום – הסכסוך.

כמי שכותב שיר הייקו אחד כל יום אני מאוד רגיש לאמת הגדולה שמאחורי הדברים הקטנים ולכן מספיקים לי ההדמיה של תרגול חובשים בשביל להיות מודע עד כאב לפצועים והמתים העתידיים במעגל האלימות בו אנחנו חיים ולחוסר האונים של הפוליטיקה הישאלית.

אבל הפעם המציאות זימנה לי יותר מזה כשהתרגיל הגדול והמושקע שבשבילו הגעתי פשוט לא התחיל בגלל ירי פצמ"רים מעזה לשטח שבו הוא היה אמור להתקיים. הנפילות הגיעו מספיק קרוב לאזור שבו חיכינו, בחוסר מעש צבאי להפליא, בשביל להפעיל אזעקת צבע אדום.

בסוף ירדנו לבסיס האם שלנו (ממש קרוב לאיפה שהיה המידברן) וקיימנו שם אימון קטן הרבה יותר.

והלקח מכל זה

צבא הוא מציאות פוגענית שנועדה להגן עלינו מפני מציאות פוגענית יותר

התקף אסתמה

ישן במיטה
מתעורר ומשתעל
ישן בספה



אויר קר נכנס
דרך החלון הביתה
התקף אסטמה

ריאות נפתחות
אני נושם לרווחה
כשבא לי למות

עיר של ציליות – מידברן 2018

אמ;לק:

באדמת החול
פרחים גדולים מאירים
תחפושת פרפר

זה מלא שירים – אז כמה הערות לפני- כן זה באמת הוא, אני החובש, להניח על הרצפה בובות של פילים, רק הצצתי – לא יודע מי זכה או מה היו הקריטריונים.

עיר של ציליות

עיר של ציליות 
קמה באמצע מדבר
האבק ברוח



המון תחפושות
מעט נשים מכוסות
תחתונים בלבד



דן אריאלי
בדוכן עצות רעות
פוליאמוריה



כתובת על הקיר
תישרף עם ה temple*
אני לא יכול

כה מרענן


למון-ערק קר
שותים בקאמפ lemon tree
חום צהריים



ראש במי קרח
סטירה ושוט של ערק
כה מרענן



מסיבת טכנו
בכובע שחור מציע
להניח פילים



מקבל חיבוק
ממגבת רטובה
נעטף בקור

רק מין וסמים

שיחה עם צעיר
על דברים שמרגשים
רק מין וסמים



קהל רב מסתיר
את משתתפי תחרות
הפין היפה



תלונה לחובש
עשיתי מלא סמים
שכחתי לשתות


מדבר מואר

שישי בערב
תחת דרקון ממתכת
קבלת שבת



מדבר מואר
אורות לד צבעוניים
סהר דק מעל



אנשים רוקדים
תחת פסל של גמל
ודובה גדולה

האיש הבוער

סביב המדורה
יושבים מאות אנשים
האיש הבוער



ה temple בוער
עמוד עשן מעלה
גיצים לשמים



ליד מסיבה
יושב על אדמת מדבר
מנסה לבכות

הדי מסיבות

יושבים ב safe zone*
מדברים שיחה רגשית
הדי מסיבות



כניסה לבית
שתי זוגות נעליים
מלאות אבק

*כוכבית


Tempel –במידברן, בנוסף לפסל האיש הידוע, שורפים גם את ה tempel שנבנה כל שנה לזכר חבר קהילת המידברן שנהרג בדרכו לאירוע. הוא נתפס כמקום של אבלות ושחרור ואנשים מביאים אליו וכותבים עלי קירותיו דברים שמהם היו רוצים להשתחרר עם השריפה שלו

Safe zone – מתחם קטן שנותן מרחב של שקט ובטחון בתוך החוויה האינטנסיבית. קהל היעד העיקרי שלו הוא אנשים החווים סמים קשות, אבל הוא מעולה גם למי שזקוק להתחבר לעצמו.

מה הלקח?

אפשר לחשוב על המידברן כעל תשליל הקפיטליזם – שוק תחרותי שבו המטרה היא לתת הכי הרבה ערך אמיתי להכי הרבה אנשים. לא יודע אם זה בר קיימא, אבל לשבוע זה ממש מגניב.



טלפון באמבטיה

טלפון שלי
באמבטיה של שחר
זמין בפייסבוק

מטען מיותם
הלילה הטלפון
בתוך האורז

ישיבה זקופה
בעיניים עצומות
ממתין לפגישה

כשאין לך טלפון 
הזמן שב להיות שלך


טלפון זמני
דגם סמסנוג S5
חדש בשבילי

מפעיל את ה Waze
הבית שלי מוגדר
GPS תקול

ביום של גשם
אנשי הקשר שלי
יורדים מענן

ילדי הפנימי

רגליים שלובות
ועיניים עצומות
בחיקי שחר

לעצמי האמיתי
יש תמיד כמה רמות

אבא מול מחשב
שתיים בצהריים
ילד מול מחשב

עבודה עושה אותי
בייביסיטר גרוע



כוס מים עם קש
שחר הביא ואמר
הנה קח ילד

נשפתי לקש
רעש בועות במים
אמרתי פלוצים
 

משחק כמו ילד
את תפקידי כילד

ילדי הפנימי שמח
שיש לו אח חיצוני

Page 26 of 27

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén