הולכים להצביע
אותו דבר בשלישית
ואז לגלידה
בשביל עפר
בדרך למפגש גברים
לפני Audi
PresentMAN – ככה נקראה התכנסות הגברים שהתקיימה במרחב אישתר ובה ביליתי סופשבוע מעניין ועוצמתי. היו בו רגע או שניים שבהם הייתי ממש מחוץ לאזור הנוחות שלי (מתוך בחירה מלאה) והמון המון רגעים אחרים שהייתי ממש בתוכו – בסדנאות וטקסים שנוגעים מזוויות שונות בגבריות ומיניות. ביומיים וחצי כתבתי יותר מ 30 שירים – הנה הטובים שבהם.
(שיווה ושקאטי הם ייצוגים של הגברי והנשי בהתאמה שתרבות הניו אייג' שאבה מהמיתולוגיה ההודית).
שלום שיווה
עובר בכוח
דרך שורה של גברים
אל תוך החיבוק
—
מעגל גברים
גבר חסון במרכז
מתייפח בקול
—
צורח עליך
אני אהרוג אותך
כאב בגרון
—
תודה אחי
על האהבה שלך
שפגעה בי
—
בתוך אוהל
שני גברים מתחבקים
מדברים טנטרה
—
סדנה על פורנו
מה ניסית לשחרר
בושה או אשמה*
—
מי לדעתכם
הגבר הכי מושך
ידיים עלי
שלום שאקטי
אחרי יום וחצי שבהם היו רק גברים במרחב, ביום האחרון נכנסו אליו נשים ליום של סדנאות וטקסים משותפים.
יושב מול אישה
מעריץ את הרוך
מגולם בגוף
—
מבט בעיני
במעט מאוד מילים
את רואה אותי
—
מצח ברצפה
משתחווה לאישה
שיווה לשאקטי
—
עומד זקוף
אישה משתחווה לי
שאקטי לשיווה
*כוכבית
את השיר על סדנת הפורנו חשוב לי להסביר. לא הייתי בסדנה כי לשמחתי זה (כבר) לא עולם שמעסיק אותי. השיר הוא על שיחה מעניינת עם מי שהעביר את הסדנה – שאמר לי בין השאר שהמטרה שלו היא לשחרר את האשמה סביב פורנוגרפיה. אחת ההבחנות הכי חשובות שלמדתי מ Brene Brown היא בין אשמה לבושה. אשמה אומרת לנו – "עשיתי משהו לא בסדר". זה רגש חשוב ומיטיב כי הוא גורם לנו לצמצם את הפער בין החיים שלנו לערכים שלנו. בושה לעומת זאת אומרת לנו "אני לא בסדר" – והיא הכוח המניע מאחורי התמכרויות, אלימות וכנראה רוב הזוועות בעולם הזה. בעקבות השיחה שאלתי את עצמי – כמה במרחבים אלטרנטיביים שבהם עושים עבודה חשובה מאין כמוה של לשחרר את הבושה, מוותרים לפעמים יחד איתה גם עם על האשמה?
—
אמת עירומה
בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא
הסדנה "אמת עירומה" הייתה משמעותית כל כך עבורי שהקדשתי לה פוסט נפרד.
סקרנים?
בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא
בסוף השבוע שיש לי כל כך הרבה להגיד עליו שכתבתי בו יותר מ 30 שירים. עוד על זה בסוף.
הפוסט הזה מוקדש לסדנה אחת מתוך סוף השבוע הזה "אמת עירומה". אני מודה שכשנכנסתי לא הבנתי שהשם יהיה כל כך לא מטאפורי. מה קרה בסדנה הזו? זה התחיל במעגל של גברים בכיסוי עיניים וסביבו מעגל של נשים גם הן בעיניים מכוסות. ואז גיא אריאלי וקרן כהן רייפמן שהנחו את הסדנה הציעו לכל המשתתפים להוריד את הבגדים ואיתם את הבושה ואת ההגנות, ואז הזמינו את הגברים לספר על המיניות שלהם.
הסיפור שלך
שוב כיסוי העיניים
נרטב מבפנים
השיר הזה משקף את העוצמה של החוויה הזו עבורי ועבור אחרים. של מי הסיפור? אנחנו לא יודעים. אנחנו לא רואים, רק שומעים, ועם זאת אנחנו מרגישים. הבד הרטוב הוא עדות עדינה לכאב עמוק ונסתר שבו נגע הסיפור. שוב. כי לא זה סיפור אחד, אלא אחד ועוד אחד ועוד אחד. זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלך.
אחרי שנגמרו הסיפורים של הגברים ניתן זמן לנשים לחלוק את החוויה שלהן להקשיב לגברים.
סולחת לאבא
שעזב בגיל שש
אישה בת שלושים
—
המלצת קריאה
אם משהו בפוסט הזה נוגע בכם ועושה לכם חשק לחקור את קצת את האופן המופלא והכאוב שבו מיניות מתבטאת בעולם אני רוצה להמליץ לכם על ספר חדש, מעניין ומרגש בשם "זקופים – גברים מדברים מיניות" שהוא "בן הזוג" של הספר המעניין ומהמרגש לא פחות "ערות – נשים מדברות מיניות" שיצא לפני שלוש שנים בערך (הם לא ביחסים מונוגמיים. במקביל לזקופים יצא גם "מתעוררים – גברים מדבירם מיניות" שאותו עוד לא קראתי).
נו…אז איפה היית בסופ"ש?
בהתכנסות גברים שנקראה PresentMAN – במרחב מעניין שנקרא אישתר. את המיטב מ 30 השירים שכתבתי שם אפשר לקרוא כאן
שמש של חורף
תריס מרפסת עולה
ניצני שקד
בריא סוף סוף
מכין לך בבוקר תה
מצמחי מרפא
חולשה של ערב
מים חמים זורמים
על מחשבותי
ערב ט"ו בשבט
מברך בחגיגיות
על גולאב ג'אמון
דממה בחדר
הבגדים שלבשנו
על הרצפה
וופל עם גלידה
תוספות וקצפת
חצי לפח
קירות הזכוכית
באולם האירועים
מעוף היונה