קניות בשקית
מוכר במסכה ליד
חלון הרכב

הקניות סגורות בשקית, המוכר סגור במסכה. הקונה סגור ברכב. כולם בטוחים. אבל בשביל מפגש, בשביל קשר, בשביל הזנה – משהו חייב להיפתח, מישהו חייב להסתכן, אפילו קצת.

—

בוקר של אביב
בשעון בתוך האוטו
עוד שעון חורף

—

נכנס לאוטו
נוסע אל האופק
בשביל לנסוע

—

הרוגים בצרפת
ארבע מאות תשעים ו
אבא של חבר*

—

לעת ערב
השביל בקצה השכונה
מלא מטיילים

—
עשר בלילה
סוגר את המחשב
בסוף יום עבודה**

זה הרגע שלכם

משאית שירה
השכונה מתלהבת
איש איש בביתו

(תודה יוני!)
—

פיצה פיצה פי-
צה פיצה פיצה פיצה
וגלידה ביתית

(תודה אולגה על ההומאז' הנפלא לשיר הידוע!)
—

*כוכביות

*
גילוי נאות – זה לא בדיוק אבא של חבר, זה יותר שילוב של אבא של מישהו בעבודה של נטע שנפטר, וסבתא של ידידה שקיים חשש שנדבקה. הפואנטה היא שהמספרים הופכים לאנשים. על היחסים המעניינים בין הייקו והאמת ראו כאן

**
יש הרבה מאוד אנשים שהתקופה הזו מביאה להם, לטוב או למיטיב פניות גדולה. יש פחות אנשים שבתקופה הזו עובדים הרבה יותר כרגיל. גם אני וגם נטע מהסוג השני, זו ברכה גדולה שבאה עם עומס גדול מאוד.

פסח ביפן
שם הקבוצה שונה ל
פסח בבידוד

היום, ב מרץ 2020, ברור לנו שפסח ביפן זו לא מציאות אלא תכנון עתידי והמילה בידוד מתקשרת לנו ישר לקורונה. שינוי שם הקבוצה השם מבטא (בבדיחות) את ההשלמה עם העבודה שהנסיעה המתוכננת לא תצא לפועל.

שיר הייקו נכתב בתוך הקשר אבל עומד בפני עצמו מחוצה לו, נתון לפרשנות של קוראים הממקמים אותו בתוך הקשרים אחרים לחלוטין. לכן אחת הדרכים שבהן אני בוחן את השירים שלי היא לקרוא אותם מחוץ להקשר שבו כתבתי אותם. לפעמים אני מוצא שזה מאיר את ההקשר באור חדש.

פסח ביפן יכול להיות תיאור של מציאות, וכך גם פסח בבידוד. מה טבע הקבוצה? למה שונה השם? אנחנו לא יודעים, אבל זה נשמע עצוב.

וככה זו התקופה הזו . אנחנו לא יודעים, וזה עצוב. אם הייתה דרך לדעת מי נדבק בקורונה ורק הוא היה יושב בבידוד, כנראה שהיינו לוקחים את הסיכון וטסים ליפן. אבל בגלל שהווירוס הוא איום בלתי נראה ובלתי נודע, אם ניסע ליפן נידרש לשבועיים של בידוד, דבר שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו אחרי שבועיים של חופשה.

פסח בבידוד זו בדיחה. נקווה שהיא תישאר כזו. אבל זה עצוב גם כי יש אנשים שעבורם זו לא בדיחה, וגם כי תכלס כבר ממש התכוננו והתרגשנו לקראת הנסיעה הזו.

זו כמובן רק טיפה אחת קטנה בים דמעות הצער והאכזבה שהקורונה משאירה אחריה. עוד אחת ענקית שאני מזיל היא על הביטול של המסיבה הכי שווה בכל הארץ בכל השנה – פורים בנחלאות.

מוצא את אפי
בהמון המחופש
מחפש אותך

 זה רק שיר אחד ממה שכתבתי על המסיבה הזו שנה שעברה – מוזמנים לקרוא את השאר כאן