אותו הרחוב
הדרך בלעדייך
ארוכה יותר
בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר
עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.
מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.
השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.
והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.
חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי
זרוקים על הרצפה
כל ספרי הלימוד של
שנה הבאה
צהרי שבת
תחת מכונית חונה
חתול מנמנם
לילה של קיץ
בדרך להופעה
בטן הריונית
לילה של קיץ הוא, לרוב, זמן של הקלה מהחום. הזמן שבו יוצאים לבלות.
השיר, כדרכם של שירי הייקו, לא מתמקד בשיא, בבילוי, אלא בזמן ה"מת" שבדרך – בדרך להופעה.
עד כאן השיר ברור. אבל המשפט האחרון יוצר הקשר שבו המילים "בדרך להופעה" יכולות להתפרש בדרכים נוספות.
הראשונה, והיא זו שגרמה לי לכתוב את השיר, היא שההריון עצמו, הוא דרך להופעה – הופעה של ילד בעולם. ההופעה הזו תשנה את כל לילות הקיץ של האישה בעלת הבטן. כנראה הם כבר כבר לא יהיו זמן של הקלה ובילוי, לפחות לא כך. כשראיתי את האישה עם הבטן הגדולה תהיתי האם זו ההופעה האחרונה שהיא הולכת לראות בזמן הקרוב.
אבל אז גם אני וגם נטע קיבלנו המון הודעות ששואלות אם מגיע לנו מזל טוב. באחת מהן, חברה פקחה את עיני, שבאופן שבו כתבתי את השיר הבטן עצמה היא זו שבדרך להופיע – כלומר ההריון ידוע לנו אבל עוד לא לשאר האנשים. זו קריאה מקסימה שלא חשבתי עליה, והסיבה היא שהיא לגמרי נכונה, פשוט לא בחיים שלי.
אז השיר הזה הוא שיר לכל האנשים שבדרך, שבדרך להופעה, שבדרך להופעה שתשנה את חייהם, שהולכים בדרך הזו צעד אחד כל פעם – וכל צעד הוא שיא.
קצף לבן
סביב החיבוק שלנו
גלים נשברים
כיסוי הקבר
מתוך העפר עולה
עננת אבק
כיסוי הקבר הוא התהליך שבו ממלאים בחזרה את הבור באדמה ועפר לאחר הורדת המת לתוכו. הרוב המוחלט של העפר יורד אל הבור, נאמן לחוקיות הבלתי נמנעת של החור והכבידה.
אבל מיעוט קל מהעפר מתנתק, נישא על גבי חוקיות של תנועה ואוויר – נמלט מהקבר. הוא עולה כאבק ומתפזר על הסביבה והנוכחים.
כך הם חייו של כל אדם. חלק דק מן הדק שלהם חומק מן המוות ונישא על ידי הסביבה הפיזית והחברתית. בתוך הלוויה, שבה הייתי די שבור (מסיבות שלא קשורות לנפטר, שאותו הכרתי באופן שטחי בלבד), המחשבה הזו עודדה אותי מאוד והזכירה לי את היופי הפואטי שמסתתר בכל פינה ולמה אני כותב הייקו ביום.
שדה אבטיחים
חמנית אחת גדולה
ראשה שמוט
"על הארץ הוא גדל" – שדה אבטיחים הוא מישור רחב ונמוך. מה עושה בו חמנית אחת גדולה? לא ברור – אבל מה שבטוח זה שהיא היא מתנשאת כמטר מעליו.
בניגוד נפלא להתנשאות, הראש שלה שמוט – פונה חזרה מטה אל האבטיחים . הצורה שלהן, ואולי גם העונה שלהן, הן רק תזכורות רחוקות לשמש, שפרח החמנית מפורסם במעקב שלו אחריה.
את השיר הזה ניתן לפרש בכל כך הרבה דרכים – אבל הפעם אני אחלוק אחת אישית. משהו בתמונה הזו, אולי השדות של עמק יזרעאל שבו ראיתי אותה ביום שישי האחרון, גורם לי לחשוב על הנער שהייתי בעיקר בתחילת התיכון – על התחושה שהייתה לי שאני בו זמנית מורם מעם אבל אבל גם זר ולא שייך ורק רוצה להיות שייך וחלק.
לקח לי המון למצוא את חברי החמניות, וללמוד להרים את הראש אל השמש. אולי יום אחד אני ארגיש לגמרי בנוח גם בין האבטיחים.
יש לכם קריאה אחרת של השיר – אני אשמח לשמוע
חלון הרכב
דרך בין השדות
פתוחה לרגע
יוצאות לאור
שנתיים של כתיבה
בתמיכה שלך
9 דברים שמרגשים אותי בספר "פתאום כוכבים":
1. 100 שירי הייקו, שנבחרו ונערכו בקפידה רבה, והופכים לאמנות רגעים פשוטים כמו פנס רחוב שכבה, או ילד בוכה באמבטיה.
2. על 20 מתוך השירים ישנם קטעי הרחבה קצרים שמבארים את העומק של השיר, וגם עקרונות של הייקו. הם נכתבו במטרה להנגיש את נקודת המבט של ההייקו הרואה שירה ויופי בכל מקום. לזרוק שקית זבל לפח כבר לא יהיה אותו דבר.
3. קטעי ההרחבה לא מופיעים בספר אלא באתר "הייקו ביום" – ניתן להגיע אליהם על ידי סריקה של קוד QR שנמצא ליד השיר. ההפרדה הזו שומרת על המרחב של השיר, וגם הופכת את הפרשנות למה שהיא – ביאור של השיר אבל גם מיסוך של החוויה שלו – עם מסך! המדיום הוא המסר.
4. הספר כולל שירים רבים על החגים והעונות הפורשים שנה ישראלית שלמה. השירים האלו ממקמים בלוח השנה גם את השירים האחרים שמשובצים ביניהם ולא כוללים התייחסות מפורשת לזמן.
5. המבוא של הספר מציג בצורה תמציתית את האני מאמין שלי על שירת הייקו ועל היחסים המעניינים שהיא יוצרת בין חוויה בלתי אמצעית לבין מילים. הכל תוך התכתבות עם שירי הייקו כמובן.
6. הספר יפיפה והעיצוב שלו הוא מופת של מינימליזם – עד כדי כך שהשם של הספר והשם שלי לא מופיעים על הכריכה מלפנים ומאחור – רק על השדרה. הוא כולו כמו הייקו – בשביל ליהנות מהיופי שלו צריך להקדיש לו תשומת לב ולפתוח אותו.
7. ההקדשה של הספר לאשתי היא אחד הדברים היפים והעמוקים שיצרתי בחיי. היא כוללת 6 נקודות ומילה אחת.
8. בעמוד האחרון של הספר יש שלוש שורות ריקות – לשיר שלך
9. יותר מ 150 אנשים כבר תמכו בקמפיין ומצפים ליציאה של הספר לאור. וזה ממש ממש מרגש אותי – תודה לכולכם
קמפיין ההדסטראט הסתיים בהצלחה!!!
תודה לכל התומכים והתומכות.
איילון פקוק
תחת הגשר חולפים
שחפים לבנים
חדשים פה? נעים להכיר!
אני נעם גבע ואני כותב שיר הייקו בואני כותב ומלמד שירת הייקו – לא רק כאומנות ויצירה אלא כדרך להיות בעולם.
הייקו עבורי הוא תרגול של רוחנית יום יומית בשני מובנים:
הראשון הוא מחויבות לכתיבה יומית – שאני מתמידה בה מאז 10.01.2018 – כל יום, שיר הייקו אחד (לפחות)!
השני היא שהייקו היא שירה של היום יומי – שירה שתופסת במילים פשוטות רגע אחד רגיל' שבו משתקף משהו מעבר. אם שאלתם את עצמכם מה קרה ב 10.01.2018? התשובה היא שעמדתי בפקק באיילון וראיתי שחפים חולפים תחת גשר – ברגע הזה הבנתי שאין יום שעבור שאין בו לפחות רגע אחד שראוי לשיר.
אז מה קורה פה?
באתר הזה תוכלו למצוא שירי הייקו שלי במגוון נושאים, חלקם עם קטעי הרחבה ופרשנות. בנוסף ישנם גם קצת מהדברים שהכתיבה לימדה אותי ומחשבות על היחסים שבין חוויה, שירה ופרשנות.
את האתר אני מעדכן לעיתים רחוקות יחסית. אבל את ההייקו היומי אני שולח (כמעט) כל יום בוואטסאפ וגם ברשתות החברתיות ומדי פעם גם במייל.
מוזמנים ליהנות מהשירים ומההרחבות עליהם. התקווה שלי היא שהם יפתחו לכם צוהר שדרכו תוכלו לראות שירי הייקו גם בחיים שלכם.
נעם גבע
ללמוד הייקו
אם העולם הזה מסקרן אתכם אני מזמין אתכםן לקורס המבוא להייקו – שבו נלמד את הכללים, את המהות ואת המבט המיוחד של שירת הייקו. נכיר שירים נכתוב ונדייק אותם ביחד!
פרטים והרשמה כאן: