חולשה של ערב
מים חמים זורמים
על מחשבותי
קטגוריה: טבע ותרבות Page 5 of 8
קירות הזכוכית
באולם האירועים
מעוף היונה
צלב על כנסייה
עורב ממריא ברכות
צהרי חורף
אחת בלילה
צף בתוך הערפל
אודם הרמזור
בין צוקי מדבר
צלילי חליל ברוח
פעימות הלב
את סוף השבוע (שעבר…) אני ונטע בילינו בבקתת בוץ מקסימה עם נוף להרי הערבה במתחם הצימרים המדהים מדברא (תזמינו מקום מראש…). השקט, המרחב והצוקים עודדו הרבה כתיבה. אז עם קצת פחות פירושים – הנה כמה רגעים מהדרך, מהבקתה והאמבטיה המחוממת תחת כיפת השמים, מהצוקים והפרידה מכל הטוב הזה….
רכבת משא
חוצה שדות צהובים
עד קצה האופק
—
שיח מדברי
מתגלגל לאט ברוח
בכביש המהיר
—
רוח מדברית
רעש עלי הסוכה
השיער שלך
—
רגליים שלובות
דומם בקצה המצוק
סלע שבור
—
חסרת מנוחה
השתקפות הירח
במי האמבט
—
לילה בצימר
טרטור המקרר פסק
נשימותייך
—
הרחק באופק
שלג על הרי אדום
מבט אחרון
רימונים מרקיבים
על הענף הערום
ירח חסר
מכבי האש
סירנה בפקק תנועה
בשמים ענן
אפשר לומר, שהשיר הזה הוא שני שירים אחד על גבי השני. בשתי השורות הראשונות יש כל מה שנדרש להייקו. הדחיפות של מכבי האש מתנגשת עם חוסר התנועה של הפקק, ויוצרת מצב של מצוקה וחוסר אונים. צליל הסירנה נותן לכל זה ביטוי בקול – הוא בתנועה אבל חוזר על עצמו, לא מתקדם לשום מקום ולא נסוג במרחק כמו שאנחנו רגילים.
מעל כל הדרמה הזו מרחף ענן. האם זה ענן עשן שרק מגביר ומעצים את הדרמה? או שזה פשוט ענן שנע ברכות ובשקט, וממקם את כל הדרמה הזו בתוך החלל שהיה לפניה ויישאר גם אחריה? או אולי ענן אחר לגמרי?
הייקו טוב הוא פתיחה
הוא שיר פרום, שנסגר אצל הקוראים אותו. מקורו של הייקו במפגשי משוררים בהם היו מחברים שירת שרשרת בשם רנגה – שבה כל משורר כותב שיר שמתכתב עם השיר שלפניו ואחריו. במפגשים בהם נחכו משוררים חשובים (כמו למשל באשו) היו נותנים להם לפתוח את הערב. השירים שלהם היו טובים כל כך ששיר התשובה, סגר אותם בכיוון אחד וקצת עשה להם עוול – והתחילו לפרסם את שיר הפתיחה במנותק מהשרשרת באופן שמאשפר לאנשים לתת להם את התשובות שלהם.
אסלה לבנה
התבשיל שהתקלקל
צליל המים
זה כמובן הומאז' לשירו האלמותי של באשו
קריאות לעזרה
עולה לאט במעלית
מפלס המים
בלילה גשום
נמעך תחת לרגלי
אולי חילזון