fbpx

קטגוריה: טבע ותרבות Page 3 of 8

ישן בחצר

ישן בחצר
על מכסה הג'קוזי
חתול רחוב

לפני המפל

לפני המפל
מים במערבולת
חוזרים אחורה

בוקר של חורף

בוקר של חורף
ילדה חורצת לשון ל
טיפות הגשם

חמש מעלות
ילד רץ ברחוב
מעיל בידו

משקפי VR

משקפי VR
אגרוף מהיר שובר
תמונה על הקיר

הקיר הזה יכול להיות להיות מדומה. אבל הוא לא. הכיף הגדול של משקפי מציאות מדומה (והסיבה שקניתי אותן) הוא שהן מאפשרות משחקים שמפיעילים את כל הגוף. בניגוד למשחקי המחשב שעליהם גדלתי, שעובדים על שרירי האצבעות ועל הקשר שלהם למוח, חצי שעה של לחתוך קוביות זזות עם חרבות אור, או לירות מכל מיני ברנשים בחליפות זו פעילות פיזית אינטנסיבית.

המפגש עם הקיר היה תזכורת שהתנועות שאני עושה בתוך העולם המדומה קורות גם בעולם האמיתי, בתוך הסלון המאוד לא גדול של הבית המאוד לא גדול שלי. התמונה שעל הקיר היא קצת יותר מורכבת. היא תזכורת לכך שהמציאות "האמיתית" רוויה דימויים וייצוגים ובאותו הזמן היא גם שבירה של התמונה של משקפי המציאות המדומה שהסתירו את הקיר.

השיר הזה מעלה תהייה על צמד המילים הזה – "מציאות מדומה" שבעיני הוא בעצמו שירה צרופה – האם מציאות יכולה להיות מדומה? האם לא כל מציאות אנושית היא מדומה, מכוננת על ידי סיפורים, תפיסות ויצוגים שאין להם אחיזה בממשות  – תהה אשר תהה? לעניות דעתי אנחנו תמיד איפשהו על הרצף שבין המציאות למדומה. במשקפי VR אנחנו עושים צעד משמעותי לכיוון המדומה.

התמונה שנשברה לימדה אותי שיעור גדול על הצעד הזה, שהוא גם שיעור לחיים בכלל – את גבולות המרחב המדומה צריך לשרטט  קצת יותר רחוק מהקיר.

עיר עתידנית
ליפן המסורתית
לחיצת כפתור

משחק יריות
קול מגיע מרחוק
שעון מעורר

אגם כחול

אגם כחול
אנפה ממריאה
צהרי סתיו

השיר הזה מתכתב עם אחד משירי ההייקו המפורסמים בעולם מאת באשו, שהוא מהאבות המייסדים של ההייקו כשירה עצמאית.

ענף יבש
עורב נוחת לאיטו
ערביים של סתיו

השיר של באשו כולו נאסף אל הסוף, אל החושך- הענף יבש, העורב השחור יורד לאט, ומפסיק את תנועתו, החושך של הלילה הולך וקרב וכך גם הכפור של החורף היפני. השיר הזה הוא ביטוי נפלא לתפיסה היפנית של אוורה (AWARE) – היכולת להיות עם העצבות העמוקה של הקיום שבו הכל ארעי, להרגיש אמפתיה לכל הדברים ולמצוא את יופי גם בקמל. 

הכיוון של השיר שלי הוא הפוך. הוא אמנם הוא שיר סתיו, אבל סתיו ישראלי שמחזיר לטבע את החיות אחרי הקיץ היבש. במקום העורב השחור הנוחת, האנפה הלבנה ממריאה, והיא עושה זאת בצהריים ולא בערב, לא מהענף המת, אלא מתוך מים חיים. השיר משאיר אותנו עם המרחב הכחול של האגם ועם המסע של האנפה.

זהו רגע של חיות והניסוח שלו בתבנית השיר של באשו לא נועדה לפגום בו אלא להעצים אותו. החיים שלנו מלאים רגעים של אנפה ממריאה ורגעים של עורב נוחת. הלוואי ונדע להיות באופן מלא באלו ובאלו.

בוקר סתווי

בוקר סתווי
במיטה אחרי שקמת
החום שלך



לילה של סתיו
יוצא ערום לרקוד 
בגשם ראשון

דודה גיזה

דודה גיזה
קורותיה נשמעים
מעל גופתה

בגיל 100 הלכה לעולמה גיזה חיימי כהן שהייתה קרבות משפחה שלי ואחת הנשים האצילות שפגשתי בחיי. שני השירים הראשונים הם מההספדים, והאחרים פשוט מתארים רגעים של מפגש רגיל לגמרי עם מוות.

מה אמא תחשוב
על איך שהתלבשתי
ללוויה שלה

גיזה איננה
על היסטוריה משפחתית
אין את מי לשאול

מציאות של מוות

גופה בחדר
על קירות וחלונות
המבט נודד

בית הלוויות
פורץ מן החלון
ענף ירוק

צעירים עומדים
מבוגרים יושבים
גופה שוכבת

הסדין
שעוטף את הגופה
רב פעמי

תם הטקס
מעט אדמה נשארה
מחוץ לקבר

בדרך לים

בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר

עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.

מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.

השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.

והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.

חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי

צהרי שבת

צהרי שבת
תחת מכונית חונה
חתול מנמנם

בדרך להופעה

לילה של קיץ
בדרך להופעה
בטן הריונית

לילה של קיץ הוא, לרוב, זמן של הקלה מהחום. הזמן שבו יוצאים לבלות.
השיר, כדרכם של שירי הייקו, לא מתמקד בשיא, בבילוי, אלא בזמן ה"מת" שבדרך – בדרך להופעה.
עד כאן השיר ברור. אבל המשפט האחרון יוצר הקשר שבו המילים "בדרך להופעה" יכולות להתפרש בדרכים נוספות.

הראשונה, והיא זו שגרמה לי לכתוב את השיר, היא שההריון עצמו, הוא דרך להופעה – הופעה של ילד בעולם. ההופעה הזו תשנה את כל לילות הקיץ של האישה בעלת הבטן. כנראה הם כבר כבר לא יהיו זמן של הקלה ובילוי, לפחות לא כך. כשראיתי את האישה עם הבטן הגדולה תהיתי האם זו ההופעה האחרונה שהיא הולכת לראות בזמן הקרוב.

אבל אז גם אני וגם נטע קיבלנו המון הודעות ששואלות אם מגיע לנו מזל טוב. באחת מהן, חברה פקחה את עיני, שבאופן שבו כתבתי את השיר הבטן עצמה היא זו שבדרך להופיע – כלומר ההריון ידוע לנו אבל עוד לא לשאר האנשים. זו קריאה מקסימה שלא חשבתי עליה, והסיבה היא שהיא לגמרי נכונה, פשוט לא בחיים שלי.

אז השיר הזה הוא שיר לכל האנשים שבדרך, שבדרך להופעה, שבדרך להופעה שתשנה את חייהם, שהולכים בדרך הזו צעד אחד כל פעם – וכל צעד הוא שיא.

Page 3 of 8

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén