באתר בנייה
תמונה של גורד שחקים
בתור בור ענק
קטגוריה: בורגנות – עבודה וצרכנות Page 7 of 8
בונה בלגו
על הרצפה במשרד
ילד באוגוסט
שוב עוצר לפני
גלריה לאמנות
ממשיך למשרד
—
השיר הזה מבטא בקצרה את הכמיהה ארוכת השנים שלי לגלריה, למקום בעולם שבו אוכל לחלוק עם העולם את עצמי, את האומנות ואת הרעיונות שלי. לפני כמה שבועות הבטחתי שבקרוב אשיק בלוג שיהיה "גלריית" ההיקו שלי… ואני מעדכן את ההבטחה הזו לממש ממש בקרוב.
ירח חסר
אבל השבוע התגלגלו השירים שלי ל "גלריה" אחרת. בחנות הספרים השווה ביותר בירושלים, הלא היא אדרבא, פגשתי במקרה (או כמו שהיא אמרה לי בנחרצות – אין מקרה!) את ליאת קפלן מירח חסר, הוצאת ספרים שמוקדשת כולה להייקו בעברית (כמו למשל הספר (המעולה מעולה) של מסאוקה שיקי שעליו כתבתי לפני כמה שבועות).
חוץ מלהוציא ספרים יש להם גם בלוג, שבו הם מפרסמים כל כמה ימים שירי הייקו של מחברים שונים, ובעקבות הפגישה הם פרסמו השבוע 5 שירים שלי בשני פוסטים.
הנה קישור לפוסט הראשון, והנה קישור לשני, בו מופיע גם השיר למעלה.
אז אם אתם בקטע של הייקו מאוד ממולץ להיכנס ולהירשם לרשימת התפוצה שלהם!
בצילו של עץ
פלטת פירות חתוכים
בוקר במשרד
גשמי אביב
נופלים על אדמת הסחנה
כדורי ג'אגלינג
בשנה שעברה כתבתי פוסט ארוך מכנס הלהטוטנות והנה הוא חוזר. גם השנה בחול המועד היינו בכנס המדהים שמאורגן על ידי ועבור קהילת הג'אגלינג הישראלית. עשרות (מאות?) הסדנאות, המופעים והאירועים בו מועברים כולם בהתנדבות על ידי המשתתפים ,והפעם גם אני העברתי שתי סדנאות על הייקו.
בארבעה ימים כתבתי כמעט 30 שירים הנה הטובים שבהם, אני מקווה שזה מעביר משהו מהחוויה האינטנסיבית הזו. השירים מכילים כמה מינוחים מקצועיים, אז יש מילון קטן בסוף.
בכניסה
כדורים בתיק
לב פועם בהתרגשות
אין חנייה
(נכתב על ידי משתתף בסדנת היקו)
מופע הפתיחה
מגולגל בתוך
בשטיח על הבמה
מנחה המופע
הכוס שעמדה
על הבלון שפוצץ
נחה על מקל
אולימפיאדת הג׳אגלינג
חמישה גברים
קלאב מאוזן על הראש
תורידו חולצה
נערה יפה
בעמידת ידיים
במקום שני
המקצים משותפים
הזוכים הם רק גברים
ילד על חד אופן
בורח מגבר גדול גוף
מונף לשמים
סוף battle חד אופן
על כתפי המנצח
יריבו בגמר
לו כל הקרבות היו
משחקים של אהבה
הלהטוט הקשה ביותר
נופל לרצפה
בין כדורים וקלאבים
הילד שלי
גם חינוך משתפר תוך
למידה מכישלונות
מופע הסיום
עפים בעיגול
חמישה דיאבלואים
ניסיון שישי
בפני חברים אפשר
להיכשל על במה
כדור על הראש
תוך ג'אגלינג על חד אופן
נוסע על סלק ליין
מילון ויזואלי למוחני ג'אגלינג:
דיאבלו:
סלק ליין
לוקח תוספת
בארוחת הערב
גם בקינוח
כשהרעב לא פיזי
האוכל לא משביע
אני מכין מראש, זה מתחילי אישי ומסתיים במניפסט – אבל יש עוד שיר… מוכנים? יאללה!
ירים יד מי שלא לפעמים אוכל, לפחות מידי פעם, מתוך לחץ, אכזבה, בלבול, שעמום או כל רגש שלילי אחר.
עבורי הדיוק והקשב באכילה באים בגלים. היו תקופות בהן ידעתי לשים לב בדיוק לביס שבו אני נהיה שבע… אבל לאחרונה אני מוצא את עצמי הרבה אוכל יותר ממה שאני באמת צריך.
מה שאני תמיד מוצא עצוב בזה היא התחושה שהאוכל במקום להזין אותו ולתת לי כוחות הופך למשהו שאני שמרקון אותי ולוקח ממני כוחות בשביל לעכל אותו. לפעמים אני אנסה לצרוך את הכוחות האלו בצורת קינוח… וגם שם לא תמיד אני מדייק… ואז אני צריך לנוח, או לישון – וגם שם אפשר לא לדייק וכו' וכו'…
לא מזמן חשבתי שאותו דבר קורה גם בזירות אחרות. שאנחנו צורכים דברים (חומריים או שלא חומריים) בהגזמה או בחסור דיוק ובמקום שהם ימלאו אותנו שמחה וכוחות הם תופסים לנו מקום בבית ובתודעה, ויוצרים עומס שבשביל להתמודד איתו אנחנו צורכים עוד דברים וכו' וכו'…
סדר פסח
בגדים נזרקים
ערימה על הרצפה
סדר בארון
כבר הרבה שנים שאני ונטע גרים בבית קטנים שבהם אנחנו משתדלים להחזיק יחסית מעט דברים ומאז שנטע הביאה הביתה את הגישה של מארי קונדו הרף של מעט עלה מאוד. לקראת פסח יותר משאנחנו עושים ניקיון, אנחנו עושים סדר ועוברים על כל ה"מעט" שיש לנו בבית ושואלים מה מתוך זה באמת משמש ומשמח אותנו.
הסדר הזה רק התחיל השבוע עם הארון שלנו ועם ערימת בגדים מרשימה שהצטברה על הרצפה שלא על מנת לחזור. הערימה הזו לימדה אותי את מה שאני לומד כל פעם שאני ושחר עושים סדר בצעצועים שלו לקראת יום ההולדת שלו, וכל פעם שאני אוכל יותר מידי:
ששוב ושוב האמת שלי והדיוק שלי נקברים תחת השפע שמציעה החברה שלנו, ושזה אתגר אמיתי לשחרר, לזרוק, לוותר ולהגיד לא. שזה אתגר להישאר רק עם מה שאני מרגיש, ועם מה מחובר אליו באמת כי זה מחייב אותי לשאול את עצמי למה מה אני מרגיש ולמה אני מחובר באמת, מה אני באמת רוצה? מה משמח אותי? (נגיד בגדים של plazmalab!!!)
אני מאמין שההתמודדות הזו עם היותר מידי, באוכל, בדברים ובכלל, היא הכרחית בשביל לתת מענה אמיתי לתחושת ה "לא מספיק" (כסף, הצלחה, מעמד, חברים, ביטחון, הערכה – תבחרו את הלא מספיק שלכם את שלכם) שמניעה את החיים שלנו כפרטים וכתרבות.
כמו שאמרתי אלו צרות של עשירים. אבל במקום לבטל אותם כלא חשובות אני מאמין שזו אחריות שלנו להכיר בזה שאנחנו עשירים, ושאנחנו צרכים להתמודד באמת עם הצרות שלנו ולתת לעצמנו את מה שאנחנו צרכים ורוצים באמת. רק ככה יהיו לנו באמת את הכוחות והפניות להפוך את העולם הזה מקום טוב יותר גם עבור מי שיש לו פחות מאיתנו.
צרכני כל העולם היפתרו
(מכל מה שאתם לא צרכים!)
ענף שקדיה
בידי התיירים
נרטב בגשם
הגשם לא שופט ויורד שווה בשווה על השקדיות והענפים שנותקו מהן. אבל רק את השקדיות הוא יזין אחרי שיפלו כל הפרחים…
והפעם בונוס
שיר ראשון שכתב שחר, שכזכור הוא בן ארבע וחצי, בתגובה לשיר שלי – שבגרסת המקור התייחס לשבת בבוסתן ולא לגשם!
הלכנו לבוסתן
ליד התיירים
יורד גשם
קופסת דקסמול
נחה על הדרך ה
צרה לאוקו
—
זה דורש טיפה ביאור…
– –הדרך הצרה לאוקו – הוא שמו של יומן המסע של באשו, גדול משוררי ההייקו שחי כנזיר.
– -אוקו – הוא שם של מקום שהיה נידח מאוד, בזמנו של באשו, אבל פירושו גם "עמוק".
– -צרה – אתם יודעים, יש לכם מספיק כאלה…
—
לפעמים בחירה פעוטה כמו לקחחת כדור נגד חום מרגישה כמו הכרעה בין תפיסות עולם מתנגשות. אם כל כמה שאני הייתי רוצה להיות משורר נזיר ולהתמסר לצרה שלי ולגדול ממנה, בסוף אני אדם מערבי שבוחר להגיע לאוקו, בזמן זה מתאים לו.
לפחות ככה קיוויתי.
אחרית דבר
לצערי, הפעם לא עבד לי להיות אדם מערבי. שני כדורים הורידו לי את החום, אבל לא הרדימו אותי, אז במקום לישון כתבתי את שיר הזה ואחרים.
אם התחלנו ללכת לאוקו, לא פעם הבחירה היחידה שניתנת לנו ב"דרך הצרה" היא להעמיק או לסבול.
בקבוק שמפניה
שבבים זוהרים צפים
זהב אמיתי
מה שנכנס אל הפה
יצא דרך התחת
—
לטרנד של לאכול זהב נחשפתי לראשונה בחנוכה בשמועה על סופגנייה עם ציפוי זהב. אבל במלוא הדרה נפגשתי בתופעה הזו רק בערב השנה החדשה כשראיתי במו עיני שבבי זהב 22K צפים בתוך בקבוק שמפנייה על שולחן של מכרים שלי.
האינסטינקט הביקורתי שלי מיד רוצה לצעוק על דקדנטיות והדוניזם… אבל המשמעות העמוקה של התופעה הזאת נגליתה לי רק אחרי שהאינסטינקט הזה נרגע, והוחלף בפליאה והתפעלות.
הבקבוק הזה, שיושב לו בנוח בסלון בורגני צנוע הוא התגשמות מזוקקת ומדהימה של השפע הבלתי נתפס שבו אנחנו חיים – הפכנו לחברה שבה אנשים פשוטים יכולים לאכול ולשתות זהב ממש ולא כסמל – וזה מהמם מבחינה סימבולית.
אז בכל פעם שאתם מרגישים שמשהו חסר בעולם הזה… תזכרו שאתם יכולים להרים כוסית של הדבר הכה יוקרתי אך לא יקר הזה – לחיי הפרופורציות!
בוכים ביחד
בפרק האחרון
קורא וגיבור
—
בספר הריפוי של שופנהאוור, של ארווין יאלום יש שתיים וחצי דמויות ראשיות: מטפל שכולו חמלה וקשר שמתמודד עם מותו הקרב, מטופל שכולו פילוסופיה ושכל, שעיצב את חייו בהשראתו של הפילוסוף הפסימי והמיזנתרופ ארתור שופנהאוור – כשברקע סיפור חייו של שופנהאוור עצמו.
תוך כדי קריאה מצאתי את עצמי מזדהה עמוקות עם כולם ומי שמכיר את הספר יודע כמה חושפנית האמירה הזו…
יותר מסיפור אנושי אמין, זה ספר על היחסים המורכבים בין שכל ורגש – וככזה הוא ממש מעולה* – מעניין, מלמד, וגם מרגש!
*כמו את כל הספרים שאני "קורא" שמעתי אותו באנגלית ב audible…. לא יודע להגיד שום דבר על איכות התרגום