קטגוריה: בורגנות – עבודה וצרכנות Page 6 of 8

קורות מתכת
מאלף שמונה מאות
גבוהות מעלי

—

רשתות דקות
של גדר אלומיניום
סביב מגדל אייפל

—

על האדמה
שמתחת לאייפל
תור של תיירים

—

כמו שאפשר לקרוא בין הקורות הייתי בפריז. בתוך כל הקינוחים המעולים, ומשחקי הטאקי של החופשה המשפחתית המגדל המפורסם פרט לי על המיתר בלב השמור לתרבות ויקטוריאנית או יותר נכון ל Steampunk (שזה סגנון אומנותי/אופנתי המבוסס על האופן שבו ויקטוריאניים דימינו את העתיד. תבקשו מגוגל להראות לכם תמונות – לא תצטערו).

הגדרות שסביב המגדל והמסחור הבוטה והבלתי נמנע שלו קצת עצבים, אבל לשכב על הגב ולראותו אותו מתנשא גבוהה מעלי זו בהחלט חוויה עוצמתית  שאני אזכור.

אבל הבטחת 5 תמונות…

השתיים הנוספות הן תמונות אמתיות ולא שירים – הראשנה מאוסף צילומי הזבל שלי ואת השנייה שחר צילם והיא גאונית.

על לוח משחק
שלושה קלפים אחרונים
דופק מאיץ

איזה משחק?

וואי וואי איזה משחק! לא סתם משחק. משחק לוח קואפראטיבי שבו 4 אנשים משחקים יחד נגד המשחק במטרה להציל את העולם. אבל לא סתם משחקים יחד. משחקים 12-24 פעמים, ובכל פעם המשחק מתפתח ומשתנה על פי עלילה מגניבה – הלוח משתנה, דמויות נהיות חזקות יותר (אבל גם צוברות צלקות שמחלישות אותן ויכולות להרוג אותן), חוקים מתווספים והיעדים לניצחון משתנים בהתאם.

למשחק קוראים Pandemic legacy – והוא מבוסס על משחק הלוח המצויין Pandemic שאותו משחקים פעם אחת. אבל הגרסה המתמשכת היא באמת חוויה אחרת של משחק.

אז המלצה שלי – תמצאו לכם 3 חברים ועופו על עצמכם!
(מומלץ להתאמן במשחק הרגיל לפני שקופצים ראש למשחק המתמשך)

כבר לא בידי
עוד לא בפח הגדול
שקית הזבל

—

בעלות (ownership) הוא מושג שמרתק אותי. איך קורה הפלא הזה שבו  אנחנו מרחיבים את הזהות שלנו בשביל לכלול משהו תחת ההגדרה "שלי"? אחד הדברים שמאוד בולטים לי בהקשר הזה הוא שאני חווה תחושת הקלה נפלאה כאשר אני הופך דברים מיותרים ל "לא שלי".

אז השיר הזה נכתב ברגע שבו ממש חוויתי איך באקט פשוט של זריקת זבל אני בעצם הופך את הפסולת שלי לפסולת של מישהו אחר, ומנסה לתפוס את הרגע שבו קורה הקסם הזה שנקרא העברת בעלות.