תחנת נתב"ג
הרכבת ממשיכה
ביחד איתי
—
הרכבת בין
ירושלים ותל אביב
עוברת בנתב"ג
תחנת נתב"ג
הרכבת ממשיכה
ביחד איתי
—
הרכבת בין
ירושלים ותל אביב
עוברת בנתב"ג
רמזור אדום
במעבר חצייה
אני וקבצן
איך אתם עם השיר הזה? אתם מרגישים את חוסר הנוחות, את הצורך שהרמזור יתחלף כבר וינתק את גורלכם מגורל הקבצן? או שהלב שלכם נפתח לכל קבצני העולם, כולל הקבצן הפנימי שבכם? (באופן אישי אני שניהם)
את השיר הנפלא אני לא כתבתי אלא רק דייקתי. במסגרת קמפיין ההדסטארט ל "פתאום כוכבים" הצעתי ליווי לכתיבה של הייקו ביום, ונטלי הייתה הראשונה שהשלמתי איתה שבוע כזה לא מזמן. אני מביא לכם כאן את השירים שהיא כתבה ואת הסיכום המאלף שלה של החוויה:
בשיעור חשבון
על צג מחשבון אפור
פרצוף מחייך
—
ריב על גן עדן
שלושה קוטעים זה את זה
עדן קוראת לי
—
ישיבת צוות
צחקנו רק כאשר
הגברים דיברו
—
שבת בבוקר
לראי באמבטיה
מסגרת לבנה
—
מה זה ת"ש
אין להם מושג
שאין לי מושג
—
מציע עזרה
בהורדת המסך
לקוי ראייה
"בחלוף שבוע של כתיבה הרגשתי שיש בפעולה הזו מקידוש החיים, מעין מזכרת שקיבלתי מכל יום, שירים שכתבתי מחומרי החיים שלי. בנוסף לכך, והודות להנחיה של נעם, גם הלכה וגברה בי המודעות לאופן שבו אני נוטה להתבונן על המציאות, וכן למה שאני נוטה לראות בה. ההכוונה הייתה לעתים תרגול בהסתכלות שונה מזו שאני רגילה בה, ולעיתים זיקוק של החוויה למהות שמשכה אותי לתאר דווקא את הרגע הזה בשיר. בפעמים אחרות, בימי סחף בהם נראה שלא היה שום רגע שבלט מעל כולם, הצורך לעצור רגע ולעלעל בסך רגעי היום הצליח לחשוף את היופי הפשוט שלא הייתי זוכרת להקדיש לו תשומת לב מודעת."
נטלי
השבוע אני מלווה שני אנשים נוספים ורואה כמה אני נהנה מהשירים ומהדיוק שלהם, וכמה משמח אותי לראות איך זה נוגע. זהו שירות שהייתי רוצה להציע לעוד אנשים (בתשלום הוגן כמובן) אז אם זה מלהיב אתכםן – אז כאן אפשר לקרוא עוד ולהצטרף לליווי אישי
חמישי ערב
מוצא עצמי בשוק בלי
רשימת קניות
—
צעקה בשוק
ירד לשלושה שקלים
רימון או לימון
—
טעימת בשר
נזרק אחרי ביס אחד
מזלג פלסטיק
—
מחנה יהודה
עוד בסטה התחלפה
במחניודה
—
סמוך לשוק
קבצן יושב בסמטה
ראשו בנייד
סינמה סיטי
ליד המקדונלדס
מתחם חיסונים
—
התרומה שלי
למאבק בקורונה
יום במיטה
—
בלייד ראנר
הראשון והשני
חיסון שלישי
(כבר שנים שלא התרגשתי לקראת היציאה של סרט קולנוע, אבל לקראת היציאה הקרבה של חולית אני מתרגש כל כך שאפילו רציתי לראות את הסרט הקודם של הבמאי דני וילנב)
בוקר מאוחר
ממהר לבית ספר
בפיג'מה
מי ממהר? האם הוא ידע שהוא בפיג'מה כשהוא יצא מהדלת?
(כן, הוא חזר הביתה באוטו והתלבש) אחרי החגים שמח גם לכם:
אחרי החגים
דלת המשרד כבדה
משזכרתי
—
חוזר למשרד
מוריד מהמקלדת
שכבה של אבק
באמצע הפקק
שבנתיב הנגדי
אוטו כמו שלי
—
מכבש גדול
נישא על ידי משאית
בפקק תנועה
—
רכב מקולקל
בצד הכביש באמצע
פקק תנועה
—
כביש פתוח
מכוניות דוהרות
בדרך לפקק
בגיל 40
שלל שירי יום הולדת
שלא הכרתי
כבר 11 שנים שאני מזמין את חברי הטובים לחגוג איתי יום הולדת באירוע מיוחד שנקרא משחק החיים (או בשמו המלא – משחק החיים אוווווווווייייייייי!!!!!!) למטה יש קישור לפוסט ישן יותר שמסביר על המשחק – השנה הוא היה מיוחד ועמד בסימן 40 וחילופי העשור – והנה כמה רגעים וגם תמונות! מתוכו:
אורות על העץ
מחכים במעגל
כסאות ריקים
שורות של הייקו
חברים שלי יוצרים
שירים חדשים
דף מספר שואה
מילים שלא נמחקו
ברכות יום הולדת
הר פחזניות
השם שלו בצרפתית
לא חסר לי
חברה טובה
מאחלת משברים
מסוג חדש
—
ארבעים שנה
לארץ המובטחת
איחול לעצמי
(תודה נאווה על השיעור על גיל 40 ולמה עכשיו מותר לי להתחיל ללמוד קבלה)
בסוף ערב ההשקה של "פתאום כוכבים" הזמנו (אני ואילנה, שעיצבה את הספר מדהים, וגם הנחתה את הערב בצורה נפלאה) את הקהל לכתוב שירי הייקו משלהם בהשראת המפגש. – יצאו המון פנינים ואני מצרף כמה מהן – ולמקרה שראיתם את זה כבר בפייסבוק או בוואטסאפ – אז כאן אני גם אוסיף כמה שירים שלי מהערב.
חברים שלי
ממלאים את הקפה
מתי זה קרה
—
עושים לה כבוד
הצרימה במיקרופון
בערב הייקו
(כשזה קרה הבטחתי על זה שיר – אז שלא תגידו שאני לא מקיים הבטחות)
—
פרידה חפוזה
אנשים שרציתי
לדרוש בשלום
—
משחרר מתח
שלוק ראשון מהיין
בסוף הערב
ואם לא ראיתם – אז ככה זה נראה בערך:
תודה לכל מי שהגיעו. שימחתם וריגשתם אותי מאוד.
בדרך לים
המכונית משתלבת
בכביש המהיר
עבור המים, הים הוא מקום של שיבה, של חזרה. הם עולים ממנו בעננים, יורדים בגשם ואז מתחילים מסע, בנקיקים, יובלים ולבסוף לנחלים גדולים הנשפכים אל הים.
השיר מתכתב עם התנועה הזו, ומתאר תנועה אנושית, דומה של השתלבות מכביש קטן לכביש גדול, לתנועה אנושית רחבה יותר.
מכאן השיר יכול לקחת אותנו למספר מקומות – אל חוויית הבילוי בים שיש בה מידה של פשוטות המאחדת בין בני אדם – מול אותם מים, תחת אותה שמש, בפחות או יותר אותו גוף אנושי – שמוסתר קצת פחות על ידי לבושים, מותגים ורעיונות.
השיר גם יכול להזכיר לנו שהגוף שלנו הוא ברובו מים, שסופם לחזור למקורם, לאדמה ולים
והוא גם יכול להזכיר לנו שלמרות שכולנו אינדבידואליים מיוחדים, אנחנו חלק מזרם אנושי תרבותי גדול הרבה יותר מאיתנו.
והוא גם יכול לא לעשות שום דבר מזה, פשוט לקחת לים, על הכביש המהיר.
חוזרים מהים
גרגירי חול על רצפת
רכב משפחתי
לילה של קיץ
בדרך להופעה
בטן הריונית
לילה של קיץ הוא, לרוב, זמן של הקלה מהחום. הזמן שבו יוצאים לבלות.
השיר, כדרכם של שירי הייקו, לא מתמקד בשיא, בבילוי, אלא בזמן ה"מת" שבדרך – בדרך להופעה.
עד כאן השיר ברור. אבל המשפט האחרון יוצר הקשר שבו המילים "בדרך להופעה" יכולות להתפרש בדרכים נוספות.
הראשונה, והיא זו שגרמה לי לכתוב את השיר, היא שההריון עצמו, הוא דרך להופעה – הופעה של ילד בעולם. ההופעה הזו תשנה את כל לילות הקיץ של האישה בעלת הבטן. כנראה הם כבר כבר לא יהיו זמן של הקלה ובילוי, לפחות לא כך. כשראיתי את האישה עם הבטן הגדולה תהיתי האם זו ההופעה האחרונה שהיא הולכת לראות בזמן הקרוב.
אבל אז גם אני וגם נטע קיבלנו המון הודעות ששואלות אם מגיע לנו מזל טוב. באחת מהן, חברה פקחה את עיני, שבאופן שבו כתבתי את השיר הבטן עצמה היא זו שבדרך להופיע – כלומר ההריון ידוע לנו אבל עוד לא לשאר האנשים. זו קריאה מקסימה שלא חשבתי עליה, והסיבה היא שהיא לגמרי נכונה, פשוט לא בחיים שלי.
אז השיר הזה הוא שיר לכל האנשים שבדרך, שבדרך להופעה, שבדרך להופעה שתשנה את חייהם, שהולכים בדרך הזו צעד אחד כל פעם – וכל צעד הוא שיא.
Powered by WordPress & Theme by Anders Norén