בערב החג
מחזור ראש השנה
כבד בידי
כבר בערך חודש וחצי שכל מה שאני עושה זה לתכנן ולעצב ולהריץ קמפיין ברשת לחגי תשרי של התנועה הרפורמית, אבל בכל זאת ראש השנה שלי תפס אותי קצת לא מוכן.
היו זמנים שנטע ואני התכוננו יחד לחגים, קראנו ולמדנו וכתבנו את התובנות שלנו בבלוג צנוע. אבל החיים זורמים וכרגע אני קצת רחוק מאוהלה של תורה ויותר קרוב לעולמות רוחניים עדינים, פשוטים ויום יומיים בני 17 הברות.
אז למרות שאני מבין מאוד את הכוח והיופי של המסורת היהודית ורוחש לה כבוד עצום, ולמרות שחגגנו את החג במרחב מאוד מיוחד שמאפשר חווית תפילה עמוקה כמו שלא מצאתי בשום מקום אחר, השנה בראש השנה ליוותה אותי השאלה המאוד ישראלית – איפה אני ממקם את עצמי ביחס ליהדות?
בואך יום כיפור
לובש בכיפור
מכנסיים עם כתמים
מראש השנה
ערב יום כיפור השאלה הזו עוד עומדת תלויה באוויר ואני לוקח אותה איתי עם קצת חשש לחוויה אינטנסיבית של צום ותפילה, בחג השני הכי אהוב עלי בשנה.
למה חשש? כי בשנה שעברה עברתי תהליך קשה של התפקחות ביחס לאהבה הזו. השיר למעלה הוא הפתיחה של הקטע המלא (והמרגש אם יורשה לי לומר) שכתבתי עליו – שאותו ניתן לקרוא כאן.
סגירת קצוות
אני לא רוצה להעמיס, אבל זרקתי פה כל מיני דברים שאולי מסקרנים חלק מכם…
אז אם מסקרן אתכם מהו אותו מקום מיוחד שבו אנחנו עושים את החגים – זהו הכפר האקלוגי של להקת המחול ורטיגו – על מה שקורה בו כתבתי בראש השנה לפני שנה.
ואם מעניין אתכם להבין איך חילונים חופרים ועמוקים כמו נטע ונעם מתחברים ליהדות, אז "בינות הזמנים"הבלוג שכתבנו עדיין באוויר ויש בו לא מעט רעיונות ותובנות די מעניינים (שוב אם יורשה לי לומר) כמו למשל פרשנות לכל אחת מהמילים של הווידוי – אשמנו בגדנו גזלנו…
שנה טובה וחתימה טובה
