קטגוריה: שיר עם פירוש

מכריז זו שלמות
על פשטידת פטריות
ושחר מקיא

—

מילים אינדקסיקליות מקבלות את המשמעות שלהן מההקשר במשפט ובסיטואציה, אבל הרבה פעמים יש להן יותר ממשמעות אחת…

במקרה הזה, אפשר לקרוא את המילה זו כמתייחסת לפשטידה בלבד, אבל גם כמתייחסת להמשך המשפט כולו.

ומה אני לומד מזה?

שזה עניין של הרגל ותרגול למצוא את המשמעויות הנוספות המתחבאות בחיים שלנו, וזו עבודת חיים לקחת עליהן אחריות

שמחים בתורה

By נעם גבע

On אוקטובר 6, 2018

In ישראליות ויהדות, מחשבות על החיים, שיר עם פירוש

הולכים על הכביש
אנשים בלבוש חג
נוסע לאט

—

דייט במסעדה
פפרדלה פירות ים
שמחים בתורה

איזה כיף שאנחנו חיים בעידן שזהות היא דבר גמיש, ושאפשר ביום כיפור לקום עם השמש ולהתפלל בטלית עד הערב ואז בשמחת תורה לשלוח את הילד שלך לסבתות ולבלות את כל יום החג בדייט מתמשך עם אשתך ולנסוע יחד למסעדה…. איך לומר… לא מאוד כשרה.

אני מאוד אוהב את שני השירים האלו – ואת היחסים המורכבים שהם מביעים בין החג הכללי והפרטי:

מחד יש סתירה – בין ההליכה החגיגית על הכביש ובין הנסיעה השגרתית בו, ומצד שני הנסיעה איתית – והאיטיות הזו היא בדיוק שירת היקו – מבטלת את ההבחנות בין הגבוהה והנמוך, בין הפנימי והחיצוני – אני נוסע לאט מפאת המציאות של החג, אבל גם בגלל שאני עצמי חוגג, וחורג מהשגרה המהירה וההישגית. השניים קשורים ללא התר.

בשיר השני אותו דבר נכון עבור השמחה שהיא בו זמנית מתריסה ושוברת את חג ואת התורה, אך בו בזמן מקיימת אותה במובן עמוק של תורת חיים – שיש בה חיבור משמעותי לתורת ישראל יחד עם הקשבה למתי ואיך נכון לממש את החיבור הזה.

זוגיות היא חלק מאוד גדול בתורה שלי והשנה שמחתי בה עד מאוד!

מועדים לשגרה

רואים מונדיאל

By נעם גבע

On יולי 14, 2018

In מגדר וגבריות, מחשבות על החיים, שיר עם פירוש

בחלון חושך
עובדים מול שני מסכים
בשלישי משחק

—

רואים מונדיאל
עם בירה ודוריטוס
מכלי חרסינה

—

קם מהספה
ותולה את הכביסה
זמן מחצית

—

יושבים ביחד
צועקים כן בקול רם
גול לתוניסיה

—

ביסלי ובירה
ואז פיצה וגלידה
ואז צרבת

—

ילד בן ארבע
בחולצה מספר עשר
קפטן של בלגיה

ווידוי…לפני שמונה שנים נטע לימדה אותי לאהוב מודניאל. זה היה במשחק הדרמטי בין גאנה לאורואואי שאם מישהו היה ממציא אותו זה לא היה אמין. רק כשראיתי פדנל מפסופס בדקה ה 120 ומרסק תקוות של יבשת שלמה הבנתי באמת כמה רגשות אנושיים (חלק זעיר מהם שלי) נדחסים לתוך הכדור הקטן הזה והגברים שרודפים אחריו….

רק בתואר שני בסוציולוגיה ולימוד מעמיק של טקסים ומשחקים בשביל להבין שמהותה של התרבות היא דחיסה של רגשות אנושיים לתוך טקסים שרירותיים ואם לא היינו יודעים לעשות את לא היינו יכולים לקיים מדינות, כלכלה או אפילו מדע.

ומונדיאל הוא טקס חשוב במיוחד. פעם בארבע שנים העולם כולו מתכנס לטקס גברי שבו בוחנים מי המדינה "הכי…." ובמסגרתו מיליוני גברים בכל העולם מביעים בפומבי (!!!) את כל הרגשות הלאומיים והאישיים שהתרבות לא מאפשרת להם להביע (ולהרגיש?) בשום מקום אחר. אפשר לחשוב עליו כעל שסתום הבטיחות הרגשי של העולם שפעם בארבע שנים שנפתח בשביל לשחרר לחץ.

אז למרות, ובזכות כל ההבנה התיאורטית הזו, כבר שישה שבועות שאני משקיע ערב או שלושה בלהשקיע את עצמי רגשית ב20 גברים שרצים אחרי כדור. ועכשיו רגע לפני הגמר כבר הגעתי לנקודה שאני רוצה את החיים שלי בחזרה…אז אם כל החיבה וההערכה לקרואטיה – בואו ניתן לצרפת לסיים את הסיפור הזה ונחזור לחיים.