fbpx

קטגוריה: מגדר וגבריות Page 2 of 3

מדברים על מין

בעיניים סגורות
גברים מדברים על מין
בעירום מלא

בסוף השבוע שיש לי כל כך הרבה להגיד עליו שכתבתי בו יותר מ 30 שירים. עוד על זה בסוף.

הפוסט הזה מוקדש לסדנה אחת מתוך סוף השבוע הזה "אמת עירומה". אני מודה שכשנכנסתי לא הבנתי שהשם יהיה כל כך לא מטאפורי. מה קרה בסדנה הזו? זה התחיל במעגל של גברים בכיסוי עיניים וסביבו מעגל של נשים גם הן בעיניים מכוסות. ואז גיא אריאלי וקרן כהן רייפמן שהנחו את הסדנה הציעו לכל המשתתפים להוריד את הבגדים ואיתם את הבושה ואת ההגנות, ואז הזמינו את הגברים לספר על המיניות שלהם.

הסיפור שלך
שוב כיסוי העיניים
נרטב מבפנים

השיר הזה משקף את העוצמה של החוויה הזו עבורי ועבור אחרים. של מי הסיפור? אנחנו לא יודעים. אנחנו לא רואים, רק שומעים, ועם זאת אנחנו מרגישים. הבד הרטוב הוא עדות עדינה לכאב עמוק ונסתר שבו נגע הסיפור. שוב. כי לא זה סיפור אחד, אלא אחד ועוד אחד ועוד אחד. זה הסיפור שלי. זה הסיפור שלך.

אחרי שנגמרו הסיפורים של הגברים ניתן זמן לנשים לחלוק את החוויה שלהן להקשיב לגברים.

סולחת לאבא
שעזב בגיל שש
אישה בת שלושים

המלצת קריאה

אם משהו בפוסט הזה נוגע בכם ועושה לכם חשק לחקור את קצת את האופן המופלא והכאוב שבו מיניות מתבטאת בעולם אני רוצה להמליץ לכם על ספר חדש, מעניין ומרגש בשם "זקופים – גברים מדברים מיניות" שהוא "בן הזוג" של הספר המעניין ומהמרגש לא פחות "ערות – נשים מדברות מיניות" שיצא לפני שלוש שנים בערך (הם לא ביחסים מונוגמיים. במקביל לזקופים יצא גם "מתעוררים – גברים מדבירם מיניות" שאותו עוד לא קראתי).

נו…אז איפה היית בסופ"ש?

בהתכנסות גברים שנקראה PresentMAN – במרחב מעניין שנקרא אישתר. את המיטב מ 30 השירים שכתבתי שם אפשר לקרוא כאן

גם לי כואב

אני אשבור אותך
נוסע צועק על נהג
גם לי כואב

תוך כדי מרדף
אחרי האיש שאיים
ברך שבורה

האיש שתועד
ופורסם בחדשות
הסגיר את עצמו

תוקף נהג האוטובוס מהסרטון הסגיר את עצמו


פצוע ירי

פצוע ירי
פונה לבית החולים
שודד מכולת

ניסיון שוד אירע הלילה בצפון העיר; שניים נעצרו

גבר ברכב קטן

מהר בכביש צר
גבר ברכב קטן
צופר לכלב

כשהאוטו חלף על פני והתרחק עלה בי רצון לחורר את השמשה האחורית שלו עם תת מקלע. ואז עצרתי ונשמתי, וניסיתי לכתוב הייקו בשביל להבין מה כל כך עצבן אותי. הבנתי שברגע (ובשיר) התמים הזה מקופלת המון מהדרמה והטרגדיה של גברים, ושל גבריות, כולל  את שלי. אבל אני לא אחפור באוויר אלא צמוד לטקסט.

השיר מתחיל בתנועה שלא הכי מתאימה במדיום שבו היא מתרחשת, תנועה מסוכנת ומסכנת.

מי שאחראי לתנועה הזו הוא גבר. גבר שנמצא בתוך סמל של גבריות. אבל קטן. כזה שאין בו הרבה מקום לאנשים אחרים – אמיתיים או סימבוליים.

אבל יש אחרים. האחר הוא לא איש אלא כלב והגבר מתקשר איתו ואומר לו בצליל גס וצורם, אני דואג לך, אני לא רוצה לפגוע בך, תתרחק.

הגבריות הקטנה, שעסוקה בתנועה של עצמה, ואולי בהנאה והריגוש שיש במהירות, לא רוצה לפגוע, אבל גם לא להאט. הפתרון שהיא מוצאת הוא להעביר בגסות את האחריות לביטחון לאחר, שאותו היא מסכנת. וזה מעצבן.

אבל מה שבאמת מעצבן, זה שאני מכיר את הגבריות הקטנה הזו מעצמי, אני מכיר את החופש והפשטות שלה וגם את הכאב שהיא גורמת לאחרים ולעצמי. וברגע הזה היא חיה בי, ועולה כרצון לשבור לגבר הקטן הזה את כל העצמות. רצון שהופך להייקו.

והיות והכלבה שלי מסתובבת חופשי ברחובות עין כרם (כבר 8 שנים – היא יודעת מה היא עושה) אני אסיים בשיר משלים שכבר פרסמתי בעבר:

גבר שבלם
בשביל להציל כלב
שואל מי אשם

בבית הקפה

בבית הקפה
יד חסונה של גבר
קושרת סינר

אני מדבר

אני מדבר
אתה שותק ארוכות
השיחה התנתקה

נשים עונות

פוסט על לואיס סי קיי
נשים עונות בתגובות
גברים בפרטי

"אין מחילה מפמיניסטיות"

ככה כתב לי בפרטי חבר, בתגובה לפוסט על לואיס סי קיי שבו תמכתי בניסיון שלו לחזור להופיע. את התמיכה הזו נימקתי בזה שאני מעריך את ההתנצלות שלו, למרות שאני מודע לכך שהיא ממש לא מושלמת, ומבין את ומזדהה עם המחאה כנגדו.

בתגובות לפוסט בפייסבוק התנהל דיון, ברוח טובה בסך הכל, שבו כמה מידידותיי הביעו התנגדות לעמדה הזו, ולהייקו שכתבתי מציטוט מההופעה (שהמשמעות שלו כנראה אבדה קצת בתרגום).

הדיון ברף הסליחה היה מעניין, אבל מה שהפתיע וריתק אותי הוא דווקא הדיונים, שניהלתי בהודעות פרטיות עם שלושה מחברי. אחד אמר שלא תהיה מחילה, לא ללואיס ולא לי, השני אמר שהוא אוהב את מה שכתבתי אבל לא עושה לי לייק בגלל חשש מהנשים בסביבה שלו, והשלישי כתב (בוואטסאפ של החברים) שהוא חווה את "רמת הזהירות וההזדהות" שבה נכתב הפוסט כעמדה אליה נדחקתי בניגוד לרצוני וכהשתקה של שיח גברי.

להתייחס לכל תגובה בנפרד יהיה ארוך מידי (אני כן רק אגיד, שהזהירות וההזדהות הן לגמרי מרצוני), אבל כמשורר הייקו שמזהה אמיתות גדולות בפרטים קטנים, התגובות האלו לימדו אותי המון. שלושת הגברים אמרו לי בצורות שונות "זה מסוכן להתווכח עם פמיניסטיות", ולראייה הם אמרו את זה בפורמט שפמיניסטיות לא יוכלו לשמוע.

מה אני חושב על זה

זו כמובן לא פעם ראשונה שאני שומע את האמירה זו אבל התגובות גרמו לי לחשוד שהיא הרבה יותר רווחת ועמוקה משאני משער. וכבר הרבה ימים שאני הולך איתה ומנסה להבין מה אני חושב עליה ואיפה היא פוגשת אותי – והגעתי למסקנה שאני ממש לא מזדהה איתה. אבל גם ממש כן.

אני לא חושש משיח פמיניסטי פשוט כי אני פמיניסט, ולא רק בקטע של "ברור שלכולם מגיע שוויון זכויות (כי כולנו אותו סובייקט אוניברסאלי רציונאלי ועאלק מופשט ותכלס גברי אירו-צטנרי – מה??? שאלו אותי על ננסי הרסטוק).

ובכל זאת יש מקומות שבהם אני ממש מרגיש לא בנוח עם שיח פמיניסטי כי אני חווה אותו ככל כך אלים ואטום, ומרגיש שהוא יוצא כנגדי כגבר, לא משנה כמה פמיניסט אני אהיה.

והאמת שניסיתי לבאר את כל אחת מהעמדות האלו, באופן שיאפשר לגברים להבין טיפה יותר טוב נשים פמיניסטיות, ולנשים להבין טיפה יותר טוב גברים אנטי פמיניסטיים, כי זה מה שהכי הייתי רוצה כגבר פמיניסט. אבל זה אבל זה יצא לי ארוך ותיאורטי ומאוד לא הייקו.

אז בסוף אין לי אלא להודות שזו שיחה מאוד מורכבת, ומאוד טעונה רגשית, גם בשבילי. הלוואי והיא תוכל להתקיים, בלי פחד ובלי האשמות.

טיוטה של פוסט על
שיח מגדרי מורכב
כותב ומוחק

גבר שבלם

גבר שבלם
בשביל להציל כלב
שואל מי אשם


הפחד לפגוע הוא
הפחד להיפגע



הרבה יותר קל לכעוס
מלהיות חסר אונים

דרך החלון

רמזור אדום
מביט בך דרך החלון
רטט המנוע

בור ביוב

ארבע גברים
רוכנים מכל צדדיו של
בור ביוב פתוח

Page 2 of 3

Powered by WordPress & Theme by Anders Norén