צובעים פרפרים
על שולחנות נמוכים
הורים בגן
קטגוריה: משפחה – זוגיות והורות Page 6 of 7
חולצת שד
ואומרת בוא חמוד
שיחת עבודה
אוחזות ילד
ידיים יוצאות מתוך
הגל הגדול
—
הגל הגדול
חלף תחת הילד
בזרועות אביו
גם בים שקט יחסית יש מידי פעם גלים גדולים. שני השירים האלו נכתבו על אותו הגל, הראשון מחוצה לו, השני מתוכו.
מעולם לא הרגשתי בצורה כל כך מחושית את המשמעות העמוקה של להיות אבא.
בונה בלגו
על הרצפה במשרד
ילד באוגוסט
שחר:
ילד בן רגע לחמש
מתיישב בכסא
חוגר את עצמו
—
אבא של שחר:
השיר על לחגור
אחריו לא בא הקליק
"היקו לא עובד"
זה קצת חורג מהחוקים של היקו קלאסי כי השיר שלי לא עומד בפני עצמו אלא חייב את השיר של שחר… אבל תסלחו לאבא שכל כך גאה בילד שלו שכותב שירי היקו בגיל רגע לחמש (שבוע הבא יום הולדת!)
אז רק להבהיר, השיר הראשון הוא יצירה עצמאית לגמרי של שחר, והשורה האחרונה בשיר שלי היא ציטוט (גאוני) שלו בתגובה לקושי לחגור את עצמו בפועל.
בסוף ההיקו כן עבד והוא הצליח לחגור את עצמו, אבל למדנו מזה עקרון לכתיבת היקו שהוא גם שיעור לחיים בכלל:
את השיר כדאי לכתוב
בעקבות המציאות
בכי של ילד
בעשרת הדיברות
קריאה בתורה
אז היה שבועות וקיבלנו תורה ובקול גדול ובטעמים קראנו מתוכה את עשרת הדיברות…
אומרים שהתורה תורת חיים. מנקודת המבט של היקו זה הפוך… החיים בפשטותם הם חיי תורה. הם קוראים לנו ואנחנו קוראים בהם.
בפגישות מחזור
זיכרונות מעומעמים
עונדים תגי שם
—
עדיין קורן
אהבה מחוייכת
מורה לחיים
—
עדיין יפה
אחרי עשרים שנה
אהבת נעורי
—
אם הייתם שואלים אותי לפני שבוע הייתי אומר לכם שאני הולך לפגישת מחזור כי נשמע לי מסקרן, אבל תכלס אני לא באמת אזהה אף אחד וזה יהיה בעיקר מביך.
כמה טעיתי!
חגיגות 20 שנה לסיום התיכון היו אחד האירועים המעניינים והמרגשים שהייתי בהם לאחרונה…. היה משהו מסקרן בלפגוש את האנשים ולשמוע לאיפה הם התגלגלו. היה משהו מפתיע בלפגוש אנשים שממש חיבבתי ושהזיכרון שלי פשוט מחק. והיה משהו מרגש בלפגוש את האישה הראשונה שאי פעם אהבתי ולראות כמה האהבה הזו נגישה עדיין.
אבל יותר מהכל עבורי היה משהו מעצים בלהרגיש בצורה כל כך חדה את הפער בין מי שהייתי אז למי שאני היום. עברתי מסע ארוך מאוד ואני שמח על כל צעד בו.
מזל שהזמן זז רק קדימה!
גשמי אביב
נופלים על אדמת הסחנה
כדורי ג'אגלינג
בשנה שעברה כתבתי פוסט ארוך מכנס הלהטוטנות והנה הוא חוזר. גם השנה בחול המועד היינו בכנס המדהים שמאורגן על ידי ועבור קהילת הג'אגלינג הישראלית. עשרות (מאות?) הסדנאות, המופעים והאירועים בו מועברים כולם בהתנדבות על ידי המשתתפים ,והפעם גם אני העברתי שתי סדנאות על הייקו.
בארבעה ימים כתבתי כמעט 30 שירים הנה הטובים שבהם, אני מקווה שזה מעביר משהו מהחוויה האינטנסיבית הזו. השירים מכילים כמה מינוחים מקצועיים, אז יש מילון קטן בסוף.
בכניסה
כדורים בתיק
לב פועם בהתרגשות
אין חנייה
(נכתב על ידי משתתף בסדנת היקו)
מופע הפתיחה
מגולגל בתוך
בשטיח על הבמה
מנחה המופע
הכוס שעמדה
על הבלון שפוצץ
נחה על מקל
אולימפיאדת הג׳אגלינג
חמישה גברים
קלאב מאוזן על הראש
תורידו חולצה
נערה יפה
בעמידת ידיים
במקום שני
המקצים משותפים
הזוכים הם רק גברים
ילד על חד אופן
בורח מגבר גדול גוף
מונף לשמים
סוף battle חד אופן
על כתפי המנצח
יריבו בגמר
לו כל הקרבות היו
משחקים של אהבה
הלהטוט הקשה ביותר
נופל לרצפה
בין כדורים וקלאבים
הילד שלי
גם חינוך משתפר תוך
למידה מכישלונות
מופע הסיום
עפים בעיגול
חמישה דיאבלואים
ניסיון שישי
בפני חברים אפשר
להיכשל על במה
כדור על הראש
תוך ג'אגלינג על חד אופן
נוסע על סלק ליין
מילון ויזואלי למוחני ג'אגלינג:
דיאבלו:
סלק ליין
תמונה בוואטסאפ
איש קשר חדש בשם
שי האקראי
התמונה הזו היא לא של שי. היא של אדם אקראי אחר שהשם שלו שמור במערכת (ובטלפון), אבל היא המהות של פורים עבורי. החג הזה על כל מרכיביו יוצר מרחב עירוני שבו נורא קל (ואולי יותר חשוב לגיטימי, כי לי זה כמעט תמיד קל) לחצות המרחק בין שני זרים ולחלוק רגע שברירי של שמחה משותפת ואהבת אדם. השנה תיעדתי כמה רגעים כאלה ושלחתי אותם כמזכרות לאותם חברים אקראיים.
רקוד בגזר
פקח עירוני
בשילוב ידיים ליד
רמקול פול ווליום
אז בפיקוח העירייה נפתחה השנה המסיבה בנחלאות ולב ליבה – רחוב גזר. במה שאין לתאר אלא כהשגחה עליונה הגעתי בשעריה בדקה שפתחו אותה ויצאתי רק כשסגרו. חוץ ממלא ריקודים הנה עוד שלושה רגעים משם:
מבטיח לתות
איפשהו יש אריה
שאוהב אותך
—
אמצע מסיבה
קשר עין אינטנסיבי
אל תברח מזה
רק למקרה שזה לא ברור, זו הייתה ההזמנה שלי השנה ללא מעט אנשים שאיתם חלקתי רגע של שקט מיוחד במינו בתוך ההמולה, שבו ראיתי (ואולי זה הוודקה אבל גם אהבתי) אותם מעבר לתחפושת. אני מקווה שהם גם ראו אותי.
—
ולסיכום גם רגע אישי יותר
מוצא את אפי
בהמון המחופש
מחפש אותך
נטע הגיעה למסיבה הרבה אחרי ובדיוק בזמן שהתחיל להימאס לי מזרים ורציתי לחלוק את השמחה והכיף האלו עם מישהי שאיתה רגעים של אהבה מצטברים לסיפור.
ילד בן ארבע
מכניס פתק לקלפי
רוצה סוכרייה
וגבר בן כמעט ארבעים שנותן לילד להכניס פתק לקלפי… מה הוא רוצה? האם לא כולנו מצביעים כי אנחנו רוצים סוכרייה מהעירייה? והתיאוריה הזו שכל ציבור מושך את השמיכה הפוליטית לצד שלו וככה נוצר איזון שמיטיב עם כולם – אנחנו עוד מאמינים בזה?
שחר מתעורר
עם מוגלה בעיניים
פגישה ביומן
ללא הורים שבינינו מוגלה בעיניים אומר דלקת, אומר מדבק מאוד, אומר אי אפשר לשלוח את הילד לגן. מזל שהפגישה המדוברת התבטלה לא רק מצדי… לפעמים אלוהים מרחם גם על ההורים של ילדי הגן.
שחר צורח
אני רוצה שתמות
לחם עם קוטג'
כששחר לא רוצה תשומת לב אבל לא רוצה שום דבר אנחנו יודעים שיש צורך בסיסי שלא נענה. הפרוגנוזה ביום שישי הייתה על עייפות – אבל הוויכוח סביב "אתה צריך ללכת לישון "לא הסתיים אחרי עשר דקות כמו שקורה כשהוא באמת עייף, אלא הסלים לבכי, אמירות קשות וניסיונות למכות ונשיכות וזריקת חפצים (כולם מצדו כמובן) וחיבוקי דב ארוכים מצדי. עד שנטע נזכרה שהוא לא באמת אכל צהריים (מידע שהיה חסר לי). הצעתי את המנה הכי אטרקטיבית במקרר ותוך שלושים שניות היה לי ילד חמוד מתוק ומשתף פעולה.
—
אז ילדים זה שמחה, אבל זה גם מלא עבודה קשה…. ששכר נפלא בצידה. שחר מזכיר לי כל הזמן כמה זה חשוב להניע אנשים ואת בעיקר עצמי מהסוכריות – כלומר ממה שאנחנו רוצים ומתלהבים ממנו, שתכניות ופגישות ועבודה זה חשוב ונחמד, אבל החיים הרבה יותר גדולים מזה, ושהדרמות הכי גדולות יושבות על צרכים אנושיים בסיסיים ושאם רק נכיר בהם ונענה עליהם נוכל לחיות בנינוחות ועם הרבה פחות חיכוך.
זה אולי נשמע כמו אוסף של קלישאות – אבל הן המציאות היום יומית במפגש שלי עם איש קטן שגדל כל יום קצת.
מוקדש באהבה לאיתן… וגם לשרה