אותו הרחוב
הדרך בלעדייך
ארוכה יותר
קטגוריה: משפחה – זוגיות והורות Page 3 of 7
זרוקים על הרצפה
כל ספרי הלימוד של
שנה הבאה
קצף לבן
סביב החיבוק שלנו
גלים נשברים
נתוני היום
מספר בדיקות קורונה
הילד שלי
איך מגשרים בין הסטטיסטיקה למציאות, בין המספרים לחוויה, בין ההבנה לאהבה?
בשיחת זום
המנהלת מודיעה
כולם בבידוד
אם אתם מהאנשים ששומעים חדשות אולי שמעתם שסגרו את בית הספר הניסויי בקרית יובל בירושלים בעקבות מורה שהתגלתה, לגמרי במקרה, כחולה מאומתת (ללא כל תסמינים). בבית הספר הניסויי יש גם גנים ואל אחד מהם שחר הולך בימים כתיקונם.
אז היום במקום ללכת לגן הוא נסע עם אבא שלו לעשות בדיקת קורונה.
סרבל לבן
ופנים מכוסות
יד עם מטוש
—
מסיכת פה
ומגן פנים שקוף
עיניים טובות
ומשם חזר מיד הביתה למציאות של שבוע בבידוד.
ילד מסתכל
על הבריכה של השכנים
דרך סורגים
—
בבידוד בית
משפחה רוקדת
על המרפסת
ישנה בסלון
לבד במטבח אוכל
גביע בלי גלידה
גביע וגלידה הם זוג. וגם הישנה והאוכל הם זוג. ואם תדמיינו את הישנה בסלון – תראו אותה על הספה, ואולי גם מכורבלת כמעט לכדור, מתוקה ושלמה עם עצמה.
ואז מה שנשאר זה רק להחליט מה טיבו של הגביע. האם הוא ריק וחלול ויבש, וכה חסר את הגלידה? או שהוא פריך ומתוק וטעים להפליא בפני עצמו?
מוקדש לנטע אהובתי.
את מתוקה ומדהימה כמו קשיו מלוח
(לא מאמינים שזו מחמאה? לכו לסניף של גלידה גולדה הקרוב למקום מגוריכם!)
נזהר לא לדרוך
על הלגו בחושך
פיית השיניים
שירי השיניים הנופלות של שחר הם ללא ספק הטובים של השבוע – והשיר הזה מעפיל על כולם.
כמו שברור לכם השיר מתבסס על נתק ואי התאמה בין השורה האחרונה לראשונה. הידע שלנו כמבוגרים על "האמת" לגבי פיית השיניים עוזר לנו לגשר על הפער הזה – (עם חיוך אני מניח).
אבל אם ניתן לעצמנו לשהות רגע בפער הזה (בחושך בין חתיכות הלגו) נוכל אולי למצוא בו את הקיום הקסום ועם זאת הממשי של הפיה בעולם של הילדים, וגם משהו מהאהבה של אבא שמביט בשדון הקטן והקסום שישן לו שנת ישרים חסרת שן.
(אה… וגם הלגו הפזור על הרצפה –(חתיכות קטנות שמהם מרכיבים יצירות נפלאות) מתכתב נהדר עם החתיכה של הגוף שנפלה והונחה בקפידה תחת הכרית.)
בוקר יום ראשון
אבא אמא וילד
שלושה מסכים
הרמת כוסית
לחיים מול המסך
בירה קורונה
עושים סדר
מחזיק בידי
ספר מגיל שש עשרה
פעם בשנה
—
ציור של שחר
עולה ל google photos
ונזרק לפח
ליל הסדר
הורי במסך
אני מספר לבני
עשר המכות
—
אחד מי יודע
שרים יחד ב zoom
מיקרופון על mute
התקופה הזו מזמנת אין ספור רגעים קטעים שמקפלים בתוכם את הדרמה הענקית של העולם. במהלך השבוע אני מלקט אותם עם תמונות ומעלה לאינסטגרם. הנה מיטב הרגעים של השבוע, נקיים מפרשנות.
שמונה בבוקר
פותר תרגילים בחשבון
ילד בפיג'מה
—
נוסע למשרד
איפה שתמיד הפקק
רגל על הגז
—
שלט חוצות
עוד פרסומת לאירוע
שכבר לא יקרה
—
עשר בבוקר
בחניון של המשרד
מכונית אחת
—
מסדרון שומם
עדיין על התקרה
קישוטי פורים
—
בוקר של אביב
זקן בודד ברחוב
מריח פרח
—
עולה מעבר
לגדר החיה
צחוק ילדים
—
בבית הקפה
יושבים על הכיסאות
עוד כיסאות
—
תחת השמים
במרחק של שני מטרים
תפילת ערבית
—
פרחים בשדה
עננים חולפים מעל
הדסה עין כרם
עדיין לחות
שתי גרביים בודדות
באטב אחד
הבשלה של שיר
במקור, השיר נכתב (וגם נשלח במייל השבועי) כך:
באטב אחד
שתי גרביים בודדות
שלי ושלך
הייקו טוב נכתב על רגע. רגע של תשומת לב מיוחדת, של הכרה והשראה. יחד עם התפיסה הזו באה מידי פעם גם תפיסה שהייקו טוב נכתב ברגע – שיחד עם הזיהוי של השיר במציאות עולות גם המילים המדויקות להביע את מלוא העומק שלו.
בחוויה שלי ברוב המקרים זה לא כך. לוקח לי זמן – משניות ועד דקות ארוכות לעבד את הרגע, לחשוב עליו מכמה זוויות בניסיון להבין מה ברגע משך את תשומת ליבי, מה בו בעצם שירי. ויש שירים שגם אחרי שהם נכתבו לא נחים בתודעה שלי, הרגע שבלב שלהם ממשיך למשוך אל תשומת ליבי. ואז אני ממשיך לבחון אותו ולהסתכל עליו, ולזקק ממנו את השירה.
השיר הזה הוא דוגמה קלאסית לאמירה של באשו ששיר טוב מגלה 7 מ 10 ושיר מצוין מגלה 5 מ 10. בגרסתו הראשונה השיר מתחיל באטב אחד, ומצביע בגאווה על מערכת היחסים שגלומה בגרביים. בשיר השני מערכת היחסים מוצנעת, מקופלת בתוך הגרביים הבודדות, והקשר ביניהם הופך להיות מרומז במציאות הפיזית של האטב.
השיר הופך משיר על זוגיות, לשיר על קשרים אנושיים באופן כללי.