מחבר: נעם גבע Page 8 of 29

רחוב ציליות
מתנשא מהאבק
אדם עשוי עץ

שבוע שעבר הייתי במידברן (אם אתם לא יודעים מה זה בכלל אז כדאי לקרוא טיפה כאן) וחוותי מספיק רגעי הייקו בשביל חודשיים. אם זה לא מספיק אז הגיפטינג שלי היה לכתוב שירי הייקו לאנשים על החוויות שלהם.

אני מביא לכם מבחר ממה שכתבתי מאורגן לפי נושאים, עם קצת תמונות וביאורים לחוויות ולמושגים (אם ממש מעניין אתכם מה עומד מאחורי חוויה מסוימת אתם מוזמנים לשאול).

גיפטינג – המתנות מכל סוג שמחלקים בפסטיבל כל אדם או קאמפ. אפשר לחשוב על מידברן כהפך הקפיטליזם, הוא מתבסס על מעין תחרות גדולה בין המשתתפים על מי נותן הכי הרבה ערך לאחרים.

אומנות

אורות בצבעים
עוד מיצג שפונה
לפסיכדליים

—

מוריד נעליים
צועד בעדינות
אל מרכז הפות

חלק חשוב מהאירוע הם מיצגי האמנות הזמניים המוקמים באמצע המדבר. השנה מעט התאכזבתי מכך שכה רבים מהם היו חסרי אמירה אמיתית ורק יצרו חוויה ויזואלית מעניינת שפונה במיוחד לאנשים תחת השפעה של סמים פסיכדליים, שהם כמובן לא מעטים. היו כמה יוצאי דופן, ביניהם בולט במיוחד (זה מצחיק? כי זה גס?) מיצג ענק של פות עשוי בדים רכים.

קאמפים וחוויות 

קאמפ – קבוצה של אנשים המתארגנת סביב פעילות או מיצג אמנות ומקבלת שטח מוגדר בעיר. המון מהחוויה של האירוע היא להסתובב בין הקאמפים והאנשים לקבל ולתת דברים ולחוות כל מיני חוויות.

עשר בבוקר
חברה שלי באה
עם בירות קרות

—

מורגש בפה
גם אחרי רבע שעה
צ'ייסר צ'ילי

—

בקאמפ גירושיט
זוג נשוי רוקד
בשמלות כלה

—

יוצאים מהקאמפ
זוחלים תחת הגדר
שני תינוקות

—

לוליפופ בפה
מרגיש בתוך החזה
ה MD נפתח

—

עם הבצק
נפתח גם התיאבון
לאסיד

—

נשיקה צרפתית
אם רק לא היו לך
זיפים

—

באר משאלות
דייט בפלאיה עם עומר
זה הולך לקרות

—

רוצים שתדע
כמה היא משמעותית
שיחה אקראית

פלאיה -חוף בספרדית – האזור שמול חצי העיגול שבו בנויה העיר ובו פזורים חלק גדול ממייצגי האמנות ורחבות הריקודים (יש גם דיפ פלאיה – רחוק יותר מהעיר).

השיר האחרון מתאר מפגש עם זוג שיום קודם שוחחתי איתו עשר דקות. מסתבר שמה שחלקתי איתם בשיחה, מבלי לדעת זאת בכלל, נוגע בנקודה רגישה במיוחד בקשר שלהם. זו רק דוגמה אחת להמון חוויות קטנות שמרגישות כל כך מדויקות שאני שוקל מחדש את האמונה שלי על (אי) קיומה של השגחה פרטית.

מרפאה

סתם חובש
מול ליצנית רפואית 
תחרות כיפים

—

אוף דה רקורד
מגניב לך בחשאי 
שני פלסטרים

את הכרטיס שלי (זה לא פשוט להשיג כרטיס) קיבלתי דרך התנדבות כחובש במרפאה של האירוע שמתפקדת ברמה גבוהה עד מאוד, וכוללת רופאים, מטפלים אלטרנטיביים והרבה מיץ פיות (מים עם אלקטרוליטים שעזורים מאוד במקרי התייבשות). הצרכים הביטוחיים (מדיקולגאליים – יש מילה כזו) גורמים לזה שכל אדם שמקבל טיפול צריך להירשם באופן מסודר, כך שהרפואה במידברן היא רפואה לכל דבר – כולל הבירוקרטיה ולא פעם גם התור.

האפיג׳י

זיקוק ראשון
ניצת על הפסל
שאגת הקהל

—

דמות אדם
אפופה בלהבות
עומדת זקופה

—

הפסל קרס
עוד מעט יתחילו שוב
כל המסיבות

אפיג'י – דמות העץ שהאירוע מפורסם בכך ששורפים אותה. ממוקמת בפלאיה בדיוק במרכז הקשתות של רחובות העיר. בארץ היא באופן מסורתי זכר ונקבה.

מסע רגשי 

בדרך אליך
רוקד במסיבה
עם כל היפות

—

יושב איתי
על הספה הישנה
מה שאמרת

—

חיבוק של יובל
מעל מתחם הסייף זון
שמיים מכחילים

המידברן הוא חוויה אינטנסיבית, ולפחות אצל אנשים כמוני כל מה שקורה בחוץ מהדהד תמיד גם תהליכים פנימיים. הסייף זון (safe zone) הוא מרחב עבור מי שזקוק לקצת הפוגה מההמולה בשביל לעבד את מה שעובר עליו באירוע (בלי, אבל לא פעם גם עם, קשר לחוויות סמים). מתנדבים בו אנשים מתוקים שהמתנה שלהם היא ליווי אמפתי, ובתקווה באירוע הבא גם אני.

חוזרים לאבק

טפיחה על מגבעת
עננת אבק דק
נשארת בפלאיה

—
מוצאי שבת
נשטף באמבטיה
אבק המדבר

אבק הוא עוד אחד מעמודי התווך של האירוע. הכל בא מאבק המדבר וחוזר לאבק המדבר. 
חוץ מהאבק שנשאר כל השנה על המגבעת האהובה שיושבת לי תמיד מעל הארון.