תמונה בוואטסאפ
איש קשר חדש בשם
שי האקראי

התמונה הזו היא לא של שי. היא של אדם אקראי אחר שהשם שלו שמור במערכת (ובטלפון), אבל היא המהות של פורים עבורי. החג הזה על כל מרכיביו יוצר מרחב עירוני שבו נורא קל (ואולי יותר חשוב לגיטימי, כי לי זה כמעט תמיד קל) לחצות המרחק בין שני זרים ולחלוק רגע שברירי של שמחה משותפת ואהבת אדם. השנה תיעדתי כמה רגעים כאלה ושלחתי אותם כמזכרות לאותם חברים אקראיים.

רקוד בגזר

פקח עירוני
בשילוב ידיים ליד 
רמקול פול ווליום

אז בפיקוח העירייה נפתחה השנה המסיבה בנחלאות ולב ליבה – רחוב גזר. במה שאין לתאר אלא כהשגחה עליונה הגעתי בשעריה בדקה שפתחו אותה ויצאתי רק כשסגרו. חוץ ממלא ריקודים הנה עוד שלושה רגעים משם:

מבטיח לתות
איפשהו יש אריה
שאוהב אותך

—

אמצע מסיבה
קשר עין אינטנסיבי
אל תברח מזה

רק למקרה שזה לא ברור, זו הייתה ההזמנה שלי השנה ללא מעט אנשים שאיתם חלקתי רגע של שקט מיוחד במינו בתוך ההמולה, שבו ראיתי (ואולי זה הוודקה אבל גם אהבתי) אותם מעבר לתחפושת. אני מקווה שהם גם ראו אותי.

—

ולסיכום גם רגע אישי יותר

מוצא את אפי
בהמון המחופש
מחפש אותך

נטע הגיעה למסיבה הרבה אחרי ובדיוק בזמן שהתחיל להימאס לי מזרים ורציתי לחלוק את השמחה והכיף האלו עם מישהי שאיתה רגעים של אהבה מצטברים לסיפור.