שלט חוצות
מועמדים לבחירות
ראשים ללא גוף

אני לא יודע למי אתם מצביעים מחר. הבעיה הגדולה שלי היא שגם אין לי מושג למי אני מצביע והיא מבוטאת היטב בשלטי החוצות של כל המועמדים. שבדימויי גרפי חד הם מביעים את כל מה שרע בשיח הפוליטי בארץ ואני מניח שלא רק בארץ.

גוף הינו שדה סימבולי רחב מאוד שמתקשר לחיים, לרגש ולמציאות קונקרטית ולא רעיונות או אידיאלית. אני חווה את השיח הפוליטי ואת האנשים שבו כמנותקים מכל אלו, גם ברמה האישית, וגם ברמה הסימבולית של הגוף המדיני שהם שואפים להיות הראש שלו.

זה קורה כי ברגע שיש לך גוף אתה הופך פגיע. אתה נתון למורכבות של החיים במציאות הקונקרטית, ולרגשות של פחד, חוסר אונים, ייאוש ותסכול שבהם מלא הגוף המדיני והאישי שלנו. ההפרדה (עריפה?) של הראש מהגוף יוצרת תחושת ביטחון, שמוקרנת מאוד חזק מכל שלטי החוצות.

והאמת שאני מבין את זה. עשיתי את זה  בעצמי במשך שנים. חייתי בראש שלי מנותק מהגוף שלי. אבל הניסיון הראה לי זה שזה לא יעיל ושהביטחון הזה הוא מדומה. ההימנעות מהפגיעות לא מנעה ממני את הפגיעה. בנוסף זה גבה ממני מחיר יקר של חיבור לגוף שלי, לרגש שלי ולמורכבות האמיתית של החיים שלי.

חשוב להבין שאני לא בא בטענות לפוליטיקאים. זה מבנה השיח היום. אבל אני גם לא בא בטענות לאף אחד על ההצבעה שלו, לא לימין ולא לשמאל, לא למתנגדי ביבי ולא לתומכיו, וגם לא למי שלא מאמין במשחק ולא הולך להצביע.

אני מביע את חוסר האונים שלי כישראלי אל מול הקלפי. האם זה עוזר? לא יודע… אולי יום אחד, אם מספיק ישראלים ירגישו אותו, יקום פוליטיקאי שיהיה מספיק אמיץ ובטוח בשביל להביא שיח אחר.

—

עד כאן המילים שלי – הנה אותו רעיון במילים של מישהו אחר ש (בצדק רב) שם את הדגש על כמה השיח הפוליטי המנותק הזה הוא (גבר)גברי…