מה זה הייקו?

בריכה עתיקה
צפרדע קופצת
צליל המים

זה הייקו. זה לא סתם הייקו אלא דוגמה מכוננת שדרכה נוח מאוד להיכנס בשעריה של סוגת השירה הקצרה ביותר בעולם.

השיר הזה נכתב ביפן במאה ה 17 על ידי מצואו באשו, מגדולי המשוררים היפניים ומכונני ההייקו כסוגה עצמאית. כפי שבאשו עסק בתרגול זן בודהיזם כך יש בהייקו הרבה מאוד מן הזן: הוא רוחני להדהים באופן פשוט וקונקרטי, הוא נוגע במה שמעבר מתוך מחויבות למסגרת חוקים נוקשה ולמציאות קונקרטית.

אז הרוח תבוא ובמה שמעבר ניגע. אבל קודם כל צריך להכיר את החוקים ולהבין מה הכוונה במציאות קונקרטית:

החוקים

שיר הייקו קלאסי מכיל שלושה אלמנטים – מבנה, ניגוד, ומילת עונה.

מבנה

שיר הייקו מורכב משלוש שורות בנות מספר הברות קבוע:

חמש הברות
ואז שבע הברות
ואז שוב חמש

זה לפחות התיאור הפשוט והנפוץ. האמת היא שביפנית זה לא בדיוק הברות אלא יחידה לשונית קצת אחרת. כל הדבר הזה יותר מורכב וקשור במקצב – ולא עובר את התרגום מיפנית. אני ממש מסתפק בהגדרה של הברות, ומחזיק את המבנה הזה בצורה חופשית. הסבר מעמיק על המבנה של הייקו ניתן לראות בסרטון הזה:

ניגוד

שיר הייקו מתבסס על ניגוד או מתח בין שני אלמנטים מאותה הסיטואציה או לפעמים מסיטואציות שונות. לדוגמא בשיר של באשו  המתח הוא בין הבריכה (מלאכותית, גדולה, סטטית) העתיקה ובין הצפרדע (טבעית, קטנה, ברת חלוף) קופצת.

מהותו של ההייקו הוא לתפוס את הרגע הייחודי והחד פעמי שנוצר במפגש בין הניגודים. באשו עושה זאת נפלא באמצעות צליל המים.

מילת עונה – קיגו

שירי הייקו קלאסיים מכילים גם מילת "קיגו" המשייכת אותם לעונת השנה על פי רשימה מוסכמת. למשל צפרדע היא קיגו של אביב. רוב מי שאני מכיר שכותב הייקו לא ביפנית לא מתייחס לקיגו, ובארץ כמו ישראל שבה יש שתי עונות וחצי זה לא מאוד משמעותי. היות וזה המקום היחידי כמעט בבלוג הזה שאתייחס לקיגו ראוי לומר שאם הצלחתי לרמוז בשיר את עונת השנה זה בונוס מבחינתי. מהבונוס הזה אני נהנה במיוחד בזמן פריחת השקדיות בעין כרם שמהדהדת את פריחת הדובדבן היפנית, שהיא אולי הקיגו האולטימטיבי.

מציאות קונקרטית

שיר הייקו כמעט תמיד יתאר דברים שניתן לראות, לשמוע לגעת בהם. זו אינה שירה דימויית או מטאפורית. השיר של באשו אינו אומר לנו "כי האדם צפרדע קופצת, כמו הצפרדע הוא קופץ למים". השיר מתאר צפרדע אמיתית.

בנוסף שירת הייקו נוטה לכלול מעט מאוד את המשורר ואת עולמו הפנימי. באשו אינו מספר לנו דבר על כיצד הוא מרגיש או מה הוא חושב על אותה בריכה צפרדע וצליל. למעשה העדות היחידה לנוכחות של משורר בסיטואציה היא עצם קיומו של השיר.

אז איך קוראים הייקו?

הייקו הינה אומנות הדומה לצילום (השוואה שהיא אינה המצאה שלי) וחולקת איתה את היכולת לתפוס רגע, או דבר בעולם, באופן שנותן לו חיים ויופי מעבר לעצמו. כפי שתמונה טובה אינה תלויה רק במה שמצולם אלא גם בזווית הצילום, בפוקוס, בחשיפה וכו'  כך משורר הייקו בוחר בקפידה מאוד מה מכל מאפייני הרגע נכנס אל תוך המסגרת המצומצמת של 17 הברות.

כשקוראים הייקו המפתח הוא לשאול למה מכל הדברים השיר מתייחס דווקא לאלו ולא לאחרים, ואילו מערכות יחסים נוצרות על ידי הבחירה הזו. הבריכה של באשו הייתה לא רק עתיקה אלא גם (אולי) טחובה, חומה, מכוסה בעלים. הצפרדע הייתה (אולי) ירוקה או חלקה, והקפיצה גרמה גם לאדוות. אך ברגע ההוא בשאו חווה את צליל המים כתוצר של העתיקות של הבריכה והניתור של הצפרדע. בין שני אלו נוצר מתח שהפך את הרגע לרגע כל כך משמעותי שהאגדה מספרת שזהו רגע ההתעוררות של באשו.

ומה המשמעות של כל זה?

המתח המקופל בהייקו הוא רלוונטי לא רק לרגע בו הוא נכתב אלא גם מעבר, ולכן שווה להנציח אותו בשיר. הפרשנות המקובלת היא שהבריכה העתיקה מהדהדת את המסורת הבודהיסטית העתיקה, והצפרדע את מאמצי המדיטציה של האדם להיכנס אל תוך תוכה של החוכמה האצורה באותה מסורת. כאשר האדם פוגש במסורת מידי פעם נוצר רגע חד פעמי של הבנה והכרה, כמו צליל המים.

עבור מי שאינו מתרגל זן השיר הזה עדיין מצביע לנו על במתח שבין המבנים והמוסדות העתיקים בחיינו, האנשים הפועלים בהם והחיים שנוצרים במפגש.

הבלוג הזה הוא הזמנה לקפוץ איתי לבריכה העתיקה ששמה הייקו!

לאן מכאן?

—

רוצים שהשירים החדשים יגיעו אליכם? –  לקבל הייקו ביום >>

רוצים לדעת עוד על מה זה הייקו בשבילי? – הייקו ביום – דברים שלמדתי משנה של כתיבה יומית >>

עבור מי שכמוני – מבינים הכי טוב מדוגמאות – השוואת סגנונות בין הייקו ושיר רגיל שכתבתי על אותה סיטואציה >>

רוצים להבין יותר לעומק את ההייקו הקלאסי? – מקורות והשראה >>