לא מצליחים
להזיז את הירח
עננים חולפים
קלישאת הזן אומרת שהזן הוא כמו האצבע שמצביעה על הירח. האצבע אינה הירח וההתמקדות בפרטיה לא יספרו לך דבר על הירח, כך גם הזן אינו הארה רוחנית ובחינה של הזן לא תלמד על מה שהזן מכוון אליו. בשביל להבין זן חייבים להישמע לקריאה שלו, להתמסר לתרגול שלו. אני מסכים עם זה. כמעט. וחושב שאותו הדבר נכון גם לגבי שירי הייקו. כמעט.
אחת הדרכים לחשוב על הייקו היא כעל תבנית מילולית המחזיקה בתוכה רגע, רגע של חוויה, של אמת, של הבנה. דוגמא ומופת לכך הוא ההייקו המפורסם ביותר בעולם שנכתב על ידי משורר ההייקו המפורסם בעולם – באשו:
בריכה עתיקה
צפרדע מנתרת
צליל המים
הרגע המתואר בשיר הוא הרגע המתואר בשיר. לא יותר ולא פחות. כוחו של ההייקו הוא להצביע על הרגע הזה בניסיון לייצר אותו, או לפחות משהו מהאיכות שלו בתוכנו.
הניתוח והפרשנות של השיר נותנים לנו הבנה לגבי העוצמה של הרגע הזה, מה בעצם מקופל ומוחבא בו. למשל פרשנות מקובלת היא שצליל המים הוא התוצר החד פעמי של המפגש בין הטבעי והחולף לבין התרבותי והנצחי. ההבנה מאפשרת לנו להבין את הגאונות של השיר, אך מרחיקה אותנו מאותו פלופ חרישי והדממה שאחריו.
הכבוד העצום למהות ולרגע הוא הסיבה שמורנו ורבנו פרופסור יעקב רז (כמו גם חבריו ב "ירח חסר", סצנת ההייקו הישראלית), מסתייג לא פעם לפני, תוך כדי ואחרי פרשנות של הייקו.
החיים כפואטיקה
חמש הברות
זה בול חמש הברות
זה בול זה שתיים
במהלך ההיסטוריה האנושית מאות אלפי אנשים שמעו צפרדעים קופצים לתוך בריכות ולא חוו זאת כרגע של התעוררות, ולא כתבו על כך שירים מהוללים. מה כל כך מיוחד בקפיצת הצפרדע של באשו? היופי הוא ששום דבר. האירוע הוא שגרתי ובנאלי לחלוטין. מה שמיוחד הוא האופן שבו באשו שמע וראה את הרגע הזה! עבורו קפיצת הצפרדע הייתה שגרתית, ארצית, בנאלית אבל בו זמנית גם חד פעמית, מופשטת ובעלת משמעות עמוקה. הרגע הזה היה חוויה רוחנית ופואטית עבורו ואת החוויה הזו הוא מעביר בשיר.
כפי שאני מבין אותה שירת הייקו מתארת למעשה את השירה של החיים עצמם. והיות ושירה היא אירוע שפתי, השירה של החיים עצמם אינה מתרחשת מחוץ לשפה. היא מתחרשת כאשר אירועי החיים עצמם מפגישים אלמנטים השייכים לעולמות שונים של משמעויות (או שדות סימובוליים בשפה אקדמית) היוצרים ביניהם מערכת יחסים מעניינת.
רכבת צפופה?
נניח לצפרדע המנתרת וניקח דוגמא נוספת של שיר שלי שהרבה יותר מדבר לישראלים:
רכבת צפופה
בדרך לעבודה
יום השואה
רכבת צפופה ובדרך לעבודה הינם אירועים שגרתיים ויום יומיים. אך המפגש עם העולם הסימבולי של השואה משנה לגמרי את המשמעות של שניהם.
צפוף זה מושג יחסי, ובחיי היום יום שלנו יש לנו קנה מידה מסויים למה נחשב צפוף. אך השואה מביאה איתה קנה מידה אחר לגמרי לצפיפות במיוחד בהקשר של רכבות. כך שברכבת ביום השואה התנגשו אצלי בראש שני מובנים שונים של המושג צפוף.
המפגש הזה מבטא את המצב של הישראליות בצל השואה. האם רכבת יכולה להיות צפופה ביום השואה? האם בכלל ניתן להשוות? ואם אי אפשר להשוות שום דבר לשואה אז מה בכלל המשמעות שלה? איך חיים עם אירוע מכונן שלא ניתן להשוות אליו שום דבר?
הייקו הוא רגע של פרשנות
בין הצללים
בסמטה חשוכה
הפסיפלורה
פסיפלורה היא פרי שבעברית אין לו המון משמעות. אבל באנגלית הוא נקרא passion fruit – פרי התשוקה. סמטאות חשוכות הן מקומות מאוד מעניינים ופוריים עבור פירות התשוקה.
רגע של הייקו הוא רגע של פרשנות, הוא אינו יכול להתרחש ללא המחבר אשר בתוכו נפגשים עולמות של משמעות. הרגע הקונקרטי מצביע על המופשט ומכיל אותו, אבל הוא עושה זאת דרכנו. דרך הקול או החלק בנו שאומר וחווה, במודע או שלא במודע – אכן… כאלה הם החיים.
זה יכול להיות חיי האדם בכלל, שהם כל כולם הצליל שנוצר כאשר צפרדע מנתרת לבריכה עתיקה, או שבהם פירות התשוקה שוכבת בצילן של סמטאות חשוכות, או חיי הישראלי שבנפשו נוסע לעבודה ברכבת צפופה ביום השואה או חיינו הפרטיים…
הפרשנות אכן הורגת את הרגע, את המרחב ואת הקסם של ההייקו. אבל היא עוזרת לנו להבין איך התרחש הקסם הזה, ולפעמים מה בכלל קסום.
בקריאה ראשונה אני לא הבנתי מה כל כך מיוחד בצפרדע שקופצת לבריכה. הפרשנות (המסויגת כמובן) של יעקב רז פתחה לי את השיר. היא לא הביאה אותי להתעוררות של באשו, אבל כן להערכה אינטלקטואלית של השיר. אבל יותר מכך היא לימדה אותי משהו על איך לקרוא שירי הייקו ולזהות את הרגע העמוק שבתוכם.
והודות לכך שההייקו עצמו הוא אקט של פרשנות של המציאות היום יומית, ככל שאנחנו הופכים יותר מיומנים בלהבין לעומק שירי היקו במקום רק להינות מהם, כך אנחנו מחדדים את היכולת שלנו לפרש את החיים של עצמו ולזהות בהם רגעי הייקו, גם אם לא נכתוב אותם ב 17 הברות.
ובעיני זו המטרה העליונה של שירת הייקו, לאפשר לאנשים לחוות את החיים כפואטיקה.
—
ביקורת מעניינת על סצנת ההיקו הישראלית וקדושת הרגע אפשר לקרוא כאן
על רגעי הייקו בסצנת ההייקו הישראלית ראו:
לאן מכאן?
טוב.. אם הגעתם עד לכאן מה שנשאר זה בעיקר לקרוא את השירים – מוזמנים לעשות את זה בתפריט לפי קטגוריות:
טבע ותרבות | מגדר וגבריות | משפחה – זוגיות והורות | בורגנות – עבודה וצרכנות | ישראליות ויהדות
שיר עם פירוש | מחשבות על החיים
או הנה כמה שירים אקראיים