פצעי ילדות
בוכה על הכתף
של בני

השיר הזה הוא אחד החשופים. זה לא יפתיע אתכם שכגבר זה לא פשוט לי לבכות, ולבכות ליד הילד שלי זה קשה שבעתיים. יש לי איזה קול פנימי שאומר לי שהוא לא צריך לראות אותי ככה. אני מעולם לא ראיתי את אבי בוכה לידי.
אבל כשעשיתי את זה, ראיתי כמה זה פשוט וטבעי עבורו, כמה מרפאת עבורי הידיעה הפנימית שאפשר, שמותר. ואולי עוד יותר מרפאת היא הידיעה ששחר יגדל להיות גבר שיודע שגברים יכולים לחוות ולבטא את כל מנעד הרגשות האנושיים. כמעט.

עמוק בתוכי
אני מוצא את הזעם
של שחר