פזורים על הרצפה
כל ספרי הלימוד של 
שנה הבאה

החופש הולך ומסתיים, השנה החדשה כבר באופק. השיר הזה הוא רגע מעבר, רגע שהוא גם וגם.

הספרים של בית הספר לא מסודרים יפה בתיק, או בשקית. מישהו הוציא אותם, הזיז אותם, אולי פתח אותם – אבל באווירה של חופש והיעדר מסגרת – השאיר אותם פזורים, ולא על השולחן.

בשיר יש סקרנות גדולה כלפי הספרים, אבל גם זניחה שלהם.
האם יהיה ניתן לשמור אותה כאשר כל הספרים יהיו מסודרים בתיק ויפתחו מעל שולחן בזמנים קבועים?

לו יהי

מוקדש באהבה לשחר המתוק ולכל חבריו וחברותיו שתכף עולים לכיתה ב'
ולשירי המורה הנפלאה שלהם