ניתוקי רשת
באמצע יום עבודה
הצפירה

השיעור הראשון שלי בקורס מבוא לאנתרופולוגיה התחיל בכך שהמרצה, שעמדה דקות ארוכות מול המקרן, הכריזה על "חוסר האונים של האדם המודרני אל מול הטכנולוגיה". אין כמו ניתוקי רשת בשביל לזרוק אותנו לחוסר האונים הזה ולהזכיר לנו את קיומה, הכה מובן מאליו, של הרשת שמחברת אותנו ומאפשרת לנו לעבוד ולעשות ולהיות בעולם.

ופתאום הצפירה. מזכירה לנו את קיומה של רשת נוספת, עמוקה יותר, עדינה יותר, של קשרים אנושיים. רשת שכאשר היא נפרמת אנו מוצאים את עצמנו עומדים בפני חוסר האונים של האדם באשר הוא אדם אל מול מגבלות כוחו. באופן טרגי זהו חוסר האונים שממנו נובטת כל צורה של אלימות, כולל זו שתפיל את החללים של השנה הבאה.

יום העצמאות

מבט מבולבל
השתקפות פני בתוך
חלון האטליז

—

עם צ'ילי מתוק
בלחמניית כוסמין
עגל טחון

המתוק (הנעים) מעורבב בחריף (הכואב), הכוסמין (סמל הבריא והמיטיב) מחביא בתוכו את העגל (סמל התמימות) הטחון (האלימות, הכאב והמוות), ומכל זה יחד אנחנו ניזונים. אני רואה בזה משל נפלא לישראליות שלי ובכלל.

—

שבעים ושתיים
בסוכריות על עוגה
יום העצמאות