בסוף הספר
אתי מתה באושוויץ
דמעות של הלם
זה לא ספויילר. אני ידעתי את זה כשפתחתי את העמוד הראשון. ועדיין זה הלם.
מי זאת אתי הילסום?
"אם לא יהיה לאל ידנו להציע לעולם המרושש שלאחר המלחמה דבר מלבד גופינו הניצלים בכל מחיר, ולא משמעות חדשה הנובעת ממעמקי מצוקתנו וייאושנו, הרי יהיה זה פחות מדי, מתוך המחנות עצמם חייבות להקרין מחשבות חדשות, והבנה חדשה חייבת לזרות אור חדש לעבר גדרות התיל שלנו"
אתי הילסום, היא צעירה יהודייה הולנדית שכתבה יומן בין השנים 1941-1943 ומאז שקראתי אותו אני חושב על השואה כ "שישה מיליון ואחת". אחת שמתה שם, אחת שחיה שם בלב חומל שמסרב לכעוס או לשנוא, שמוכן לפחד ולכאוב. אחת שבמילים שלה ובחוויה שלה יש את הפוטנציאל לרפא, לפחות קצת, מהכאב והפחד, הכעס והשנאה שהבאנו משם לכאן ושנארגו כל כך עמוק אל תוך התרבות שלנו…
בעיני זה ספר חובה עבור כל מי שחי בארץ הזו.
רוצים עוד?
מוזמנים לראות את הסרטון הקצר למטה עליה ועל האופן שבו היא נוגעת באנשים
להוריד אסופת ציטוטים שהכינה הרבה מירה רגב >>
(עם קצת עזרה שלי – במסגגרת העבודה המשותפת שלנו בתנועה הרפורמית)
– אבל הכי טוב זה
כתיבת תגובה