שעה נסיעה
חצי דקה של חיבוק
אחרי שנתיים

השבוע נסעתי יומיים ברצף לנתב"ג בשביל לחכות בציפייה גדולה לפרצוף מוכר בין השטף הבלתי פוסק של השבים מחו"ל, בפעם הראשונה לאחי, בשנייה לאשתי. בשתי הפעמים הנסיעה לא הייתה באמת הכרחית… את אחי ראיתי רק לכמה דקות לפני שהוא נסע צפונה להורים שלנו, (ואנחנו נתראה בהמשך השבוע). ונטע הייתה יכולה לחזור הביתה בכוחות עצמה בלי הרבה מאמץ.

על כל רגע בחיים אפשר לכתוב שיר, וגם על הרגע שבו הם היו נוחתים ואני הייתי בבית. אבל אלו היו שירים עצובים על בדידות, וחוסר קשר, שירים שלא הייתי רוצה לכתוב ברצף הארוך של השירים שמתעדים את חיי.

בשני המקרים הבחירה להגיע היא בחירה באהבה על פני יעילות, ומנקודת מבט של הייקו זו בחירה להעדיף את השיר הטוב יותר, כי בסוף מה שקורה בחיים שלנו באמת הוא הדימוי הטוב ביותר לאמת של חיינו.

שעה נסיעה
שעה נסיעה חזור
יחד איתך