אורות העיר
מאחורי החומה
אורות מקרנים
—
פנים על מסך
מתבהרות לרגע
ושוב מתעוותות
השבוע הלכנו לפסטיבל ZERO ONE – לאומנות דיגטלית שהתקיים במגדל דוד, שהיה חוויה אסטטית ומעניינית – מוזמנים להסתכל למטה על התמונות שהעליתי באינטסגרם.
הניגוד בין המרחב העתיק למייצגים הטכנולוגיים הדגיש את הניגודים ממנה מורכבת ירושלים ואולי החברה הישראלית כולה. השיר הראשון מנסה להביע משהו מהרעיון הזה.
השני מתאר את המייצג העוצמתי ביותר לדעתי – הופעה חיה שבה האמן Freeka Te ישב על מה מול מצלמה והקרין על מסך ענק צילום ווידאו של הפנים שלו תוך כדי שהוא מעוות אותם דרך מגוון רחב של פילטרים, כולל כאלה שמתרגמים את המידע לצלילי באסים בעוצמה שקשה להכיל. החוויה הייתה לא נעימה, לא בעין ולא באוזן, אבל היא נתנה לי תחושה חזקה של נפש שכלואה בייסורים בתוך המדיה דיגיטלית ומנסה לשווא להיחלץ ממנה.
יצאתי ממנו בשאלה האם, או עד כמה, ככה נראים החיים שלי ושל האדם בכלל במאה העשרים ואחת.
כתיבת תגובה