הולכים על הכביש
אנשים בלבוש חג
נוסע לאט

—

דייט במסעדה
פפרדלה פירות ים
שמחים בתורה

איזה כיף שאנחנו חיים בעידן שזהות היא דבר גמיש, ושאפשר ביום כיפור לקום עם השמש ולהתפלל בטלית עד הערב ואז בשמחת תורה לשלוח את הילד שלך לסבתות ולבלות את כל יום החג בדייט מתמשך עם אשתך ולנסוע יחד למסעדה…. איך לומר… לא מאוד כשרה.

אני מאוד אוהב את שני השירים האלו – ואת היחסים המורכבים שהם מביעים בין החג הכללי והפרטי:

מחד יש סתירה – בין ההליכה החגיגית על הכביש ובין הנסיעה השגרתית בו, ומצד שני הנסיעה איתית – והאיטיות הזו היא בדיוק שירת היקו – מבטלת את ההבחנות בין הגבוהה והנמוך, בין הפנימי והחיצוני – אני נוסע לאט מפאת המציאות של החג, אבל גם בגלל שאני עצמי חוגג, וחורג מהשגרה המהירה וההישגית. השניים קשורים ללא התר.

בשיר השני אותו דבר נכון עבור השמחה שהיא בו זמנית מתריסה ושוברת את חג ואת התורה, אך בו בזמן מקיימת אותה במובן עמוק של תורת חיים – שיש בה חיבור משמעותי לתורת ישראל יחד עם הקשבה למתי ואיך נכון לממש את החיבור הזה. 

זוגיות היא חלק מאוד גדול בתורה שלי והשנה שמחתי בה עד מאוד!

מועדים לשגרה