עשר נקודות
כמעט ולא מסתירות
רקע לבן
הלוגו החדש של הייקו ביום (ובעצם כל לוגו) הוא בעצמו סוג של הייקו. בתוך הפשטות שלו הוא מקפל עולם שלם של משמעות – שחשוב לי לפתוח ולהסביר. אז ברשותכם אני אסביר.
הלוגו בנוי מנקודות שמסודרות במבנה ההברות של הייקו: שורה קצרה, ארוכה ושוב קצרה. הדקדקנים מביניכם ירימו גבה ויגידו, אבל המבנה של הייקו הוא 5/7/5, ובלוגו יש 3/4/3.
זה נכון. ניסיתי את המבנה המלא וזה נראה הרבה פחות טוב – עמוס, לא סימטרי ולא אסתטי. מבנה ההברות, ובכלל החוקים של כתיבת ההייקו הם בשבילי מסגרת שמחזיקה מהות. והמסגרת חשובה מאוד, ולכן היא בלוגו. אבל במקום שבו היא מתנגשת עם המהות, אני בוחר במהות.
הפרטים הקטנים
המהות של ההייקו היא העומק והמשמעות שמתחבאים בפרטים הקטנים של החיים.
נקודות שחורות במרחקים שווים הם כמו שגרת היום יום. זהים וסתמיים. אבל כאשר מסדרים אותן במבנה הן פתאום יוצרות מרחב.
בתוך המרחב הזה שתי נקודות בולטות – אחת הצידה, ואחת בצבע כתום. הן שוברות את הסימטריה ויוצרות משהו אחר ומסקרן.
וזה מה שעושה הייקו – לוקח פרטי היום יום הבנאליים ומסדר אותם באופן שנותן להם משמעות חדשה, כזו המחברת אותם ואותנו למרחבי החיים שבהם הם, ואנחנו מתקיימים.
הדקדקנים באמת
כששלחתי את ההסבר של הלוגו ברשימת התפוצה קיבלתי חזרה תגובה משני אנשים שונים שהאירו את עיני למה שאפילו אני לא ראיתי.
אם סופרים גם את הרווח שבין כל שתי נקודות, או, כמו בניסוח מדהים של יובל, את הנקודות הלבנות, מתקבל בדיוק מבנה ההברות של ההייקו – 5/7/5.
(אם זה לא ברור – וגם לי זה לא היה ברור בהתחלה – בשורה הראשונה יש שלוש נקודות וביניהן שני רווחים – יחד זה חמש…)
וזה כל כך יפה וכל כך זן, שכל מה שאני יכול להגיד זה שכשרואים את הדברים באמת לעומק המסגרת והמהות אחד הם.
אז יובל קפלן, ויאיר חשין אני קד לכם קידה עמוקה.
תודה